כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה

שָׁלוֹם יְלָדִים!

פָּרָשַׁת קְדֹשִׁים, הַשְּׁנִיָּה בְּצֶמֶד הַפָּרָשׁוֹת שֶׁנִּקְרָא הַשַּׁבָּת, הִיא “מְעַט הַמַּחְזִיק אֶת הַמְּרֻבֶּה”. יֵשׁ בָּהּ רַק 64 פְּסוּקִים וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא עֲמוּסָה בְּ-51 מִצְווֹת, שֶׁכִּמְעַט חֶצְיָן עוֹסְקוֹת בַּקֶּשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל כֻּלָּן הִיא כַּמּוּבָן מִצְוַת “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“.

אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ רַק “כְּלָל גָּדוֹל” לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא הִיא יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. זוֹכְרִים אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגּוֹי שֶׁרָצָה לְהִתְגַּיֵּר בִּתְנַאי שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת? מִכָּל יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה וְ-תרי״ג הַמִּצְווֹת בָּחַר הִלֵּל הַזָּקֵן לְהוֹרוֹת לוֹ דַּוְקָא אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ.

מַדּוּעַ?

מְלֹא כָּל הָאָרֶץ…

אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בַּחֲוָיָה אִישִׁית, שֶׁאוּלַי גַּם לָכֶם תִּהְיֶה קְצָת מֻכֶּרֶת. יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בַּחֲדַר הַסִּפְרִיָּה, קָרָאתִי וְהִרְהַרְתִּי לִי לַהֲנָאָתִי, וּפִתְאוֹם נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס חָבֵר מֵהַכִּתָּה. אֶצְלֵנוּ בַּסִּפְרִיָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַשֶּׁקֶט וְלָכֵן הוּא הִתְיַשֵּׁב חֲרִישִׁית בִּקְצֵה הַחֶדֶר, פָּתַח סֵפֶר וְהִתְחִיל לִקְרֹא. וְזֶה הִפְרִיעַ לִי… לֹא, הוּא לֹא הִרְעִישׁ וַאֲפִלּוּ לֹא פָּנָה אֵלַי, וַאֲנִי גַּם חַיָּב לְצַיֵּן שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי אֲנִי וְהוּא דֵּי מִסְתַּדְּרִים, כָּךְ שֶׁאֵין לִי מַשֶּׁהוּ אִישִׁי נֶגְדּוֹ. וּבְכָל זֹאת הַכְּנִיסָה שֶׁלּוֹ לַחֶדֶר הִרְגִּיזָה אוֹתִי.

מָה כָּל כָּךְ הִרְגִּיז אוֹתִי?

כִּי לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ תְּכוּנָה נִסְתֶּרֶת, אֲבָל מְאֹד בְּסִיסִית: הוּא רוֹצֶה ״לְהִתְפַּשֵּׁט״ בְּכָל הַמֶּרְחָב שֶׁסְּבִיבוֹ וּלְמַלֵּא אוֹתוֹ, מַמָּשׁ כְּמוֹ סְפְּרֵיי רֵיחָנִי שֶׁמַּתִּיזִים בְּצַד אֶחָד שֶׁל הַחֶדֶר וְהָרֵיחַ מִתְפַּשֵּׁט בְּכֻלּוֹ. נִשְׁמַע מוּזָר, אֲבָל זוֹ תְּכוּנָה שֶׁטְּבוּעָה בָּנוּ מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְנוּ. לְמִי נוֹלַד לָאַחֲרוֹנָה אָח קָטָן? שִׂימוּ לֵב שֶׁהַתִּינוֹק בִּכְלָל לֹא מְזַהֶה דְּמֻיּוֹת אוֹ חֲפָצִים בְּקִרְבָתוֹ, וַאֲפִלּוּ אֶת אִישׁוֹנֵי עֵינָיו הוּא לֹא טוֹרֵחַ לְהָנִיד לְעֶבְרָם. מִבְּחִינָתוֹ הַמְּצִיאוּת כְּלָל לֹא קַיֶּמֶת. הוּא הָעוֹלָם!

כְּמוֹ הַתִּינוֹק, כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת בַּמֶּרְכָּז. כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בַּחֶדֶר לֹא הִפְרִיעוּ לִי הָאֲרוֹנוֹת וְהַסְּפָרִים. הֵם דּוֹמְמִים, וְלָכֵן הֵם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּלֵּב הֵיטֵב בַּמַּמְלָכָה שֶׁלִּי. הֵם לְעוֹלָם לֹא יְנַסּוּ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי. לְהֵפֶךְ, הֵם עוֹמְדִים לִרְשׁוּתִי. אֲבָל עִם הֶחָבֵר זֶה אַחֶרֶת. הוּא כְּבָר לֹא חֵפֶץ דּוֹמֵם… בְּסֵתֶר לִבִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּדִיּוּק כָּמוֹנִי, גַּם הוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ ‘מֶרְכַּז הָעִנְיָנִים’. גַּם הוּא רוֹצֶה לְהִתְפַּשֵּׁט עַל הַסְּבִיבָה, וְזֶה כְּבָר מְאַיֵּם עָלַי…

יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ

בַּחֲסִידוּת תְּכוּנָה זוֹ נִקְרֵאת יֵשׁוּת. אֵין הַכַּוָּנָה לְמִדַּת הַגַּאֲוָה הָרְגִילָה וְהַמֻּכֶּרֶת, מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ שָׁוֶה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, אֶלָּא לַטֶּבַע שֶׁגּוֹרֵם לְאוֹתוֹ גַּאַוְתָן לַחֲשֹׁב כָּךְ. הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְלֹא הֲדָרָהּ, מַכְרִיזָה: אֲנִי קַיֶּמֶת, אֲנִי ‘יֵשׁ’!

הַאִם מִישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ זוֹכֵר אֶת הָרֶגַע בּוֹ הוּא נוֹלַד? לֹא. אָז אוּלַי זֶה סִימָן שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי פֹּה? אוּלַי הָעוֹלָם הִתְחִיל יַחַד אִתִּי? בַּשֵּׂכֶל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא הֶגְיוֹנִי, אֲבָל אֶת מִי בִּכְלָל מְעַנְיֵן הַשֵּׂכֶל בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהִדָּחֵף בַּתּוֹר לַחֲלֻקַּת הַפְּרָסִים בְּסוֹף הַקַּיְטָנָה?

כָּעֵת נִשְׁאָל אֶת הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלָּנוּ, שְׁאֵלָה קְצָת מְבִיכָה: מַהִי הַהַרְגָּשָׁה כַּאֲשֶׁר לֹא הֶחָבֵר הוּא זֶה שֶׁנִּכְנַס לַחֶדֶר אֶלָּא… ה’ יִתְבָּרֵךְ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ? נוּ, ה’ הֲרֵי נִמְצָא פֹּה תָּמִיד, עוֹד לְפָנַי! אֲבָל לְמַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְמַלֵּא בַּיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ הוּא מַכְרִיז אֶת הַהֵפֶךְ, וּבְכָךְ הוּא מְגָרֵשׁ אֶת ה’ מֵהָעוֹלָם! ה’ יִתְבָּרֵךְ “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁגַּם אֲנִי וְגַם הוּא נִתְפַּשֵּׁט עַל אוֹתָהּ הַסְּבִיבָה? זוֹ הִתְנַגְּשׁוּת חֲזִיתִית, שֶׁעָלֶיהָ אוֹמֵר ה’: “אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם”.

לְמַעֲשֶׂה, הַיַּחַס שֶׁלִּי אֶל הֶחָבֵר מְשַׁקֵּף אֶת הַיַּחַס שֶׁלִּי לַה’. אוֹתָהּ יֵשׁוּת שֶׁלֹּא סוֹבֶלֶת אֶת הֶחָבֵר שֶׁנִּכְנַס לַחֶדֶר הִיא זוֹ שֶׁאוֹטֶמֶת אוֹתִי מִלָּחוּשׁ בְּנוֹכְחוּת ה’ וּמַרְחִיקָה אוֹתִי מִמֶּנּוּ.

מִי אוֹהֵב אֶת מִי?

הַסִּפּוּר שֶׁל חֲדַר הַסִּפְרִיָּה הָיָה בֶּאֱמֶת קְצָת קִיצוֹנִי, כִּי לֹא תָּמִיד אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לְבַד. לְהֵפֶךְ, רֹב הַפְּעָמִים אֲנִי דַּוְקָא רוֹצֶה לִהְיוֹת עִם חֲבֵרִים וְלֵהָנוֹת בְּקִרְבָתָם, לְדַבֵּר וּלְשַׂחֵק אִתָּם. אֲבָל כָּאן צָרִיךְ לָשִׂים לֵב: אֵיזֶה סוּג קֶשֶׁר נוֹצַר עִם הֶחָבֵר? הַרְבֵּה פְּעָמִים, בְּלִי לָשִׂים לֵב, אֲנִי עָלוּל לַהֲפֹךְ אֶת הֶחָבֵר לְחֵפֶץ דּוֹמֵם, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָאֲרוֹנוֹת שֶׁבַּסִּפְרִיָּה.

לְדֻגְמָא: לִי יֵשׁ אוֹפַנַּיִם וְלַחָבֵר קוֹרְקִינֵט, אָז לָמָּה שֶׁלֹּא אֶתֵּן לוֹ וְהוּא יִתֵּן לִי? עֵסֶק מִשְׁתַּלֵּם בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ. לְיֶתֶר דִּיּוּק: בִּשְׁבִיל הַיֵּשׁוּת שֶׁל שְׁנֵינוּ. לְקֶשֶׁר מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים חֲזַ”ל “אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בַּדָּבָר”, כִּי זֶהוּ קֶשֶׁר הַמְּבֻסָּס עַל אִינְטֶרֶס (רֶוַח) אִישִׁי שֶׁכָּל אֶחָד מַרְוִיחַ מֵהַשֵּׁנִי. מָה יִקְרֶה אִם הַקּוֹרְקִינֵט שֶׁלּוֹ יֵהָרֵס? הַחֵשֶׁק שֶׁלִּי לָתֵת לוֹ סִיבוּב בָּאוֹפַנַּיִם כְּבָר לֹא יִהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל.

וְכָךְ הָפַךְ הֶחָבֵר מֵחֵפֶץ דּוֹמֵם, כָּזֶה שֶׁמִּשְׁתַּלֵּב הֵיטֵב בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלִּי, לְמִישֶׁהוּ שֶׁמַּפְרִיעַ לִי. קֹדֶם הַקּוֹרְקִינֵט שֶׁלּוֹ עָמַד לִרְשׁוּתִי, וְעַכְשָׁיו הוּא סְתָם רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹפַנַּיִם שֶׁלִּי בִּמְקוֹמִי… זֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת אָהַבְתִּי אֶת הֶחָבֵר, אֶלָּא רַק אֶת הַקּוֹרְקִינֵט שֶׁלּוֹ. וּבְעֶצֶם, אָהַבְתִּי אֶת עַצְמִי!

אַחִים בַּנְּשָׁמָה

עַד כָּאן הָיָה סִפּוּר הָאַהֲבָה הַכּוֹזֵב שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית. אֲבָל כְּדֵי לֶאֱהֹב אֶת הֶחָבֵר בֶּאֱמֶת אֲנִי צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לְמִי שֶׁהִתְחַבֵּא בְּכָל הַסִּפּוּר הָאַחֲרוֹן – לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁלִּי! הִיא לֹא מְעֻנְיֶנֶת לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁסְּבִיבָהּ. בְּעֶצֶם כֵּן, הִיא מְעֻנְיֶנֶת שֶׁה’ יִהְיֶה בַּמֶּרְכָּז! עֲבוּרָהּ, הֶחָבֵר שֶׁנִּכְנַס לַסִּפְרִיָּה הוּא בְּעֶצֶם אֶחָד מִתּוֹךְ כָּל הַשֻּׁתָּפִים לַמַּטָּרָה הַזּוֹ. כֻּלָּנוּ “נְשָׁמָה אַחַת, בְּגוּפִים מְחֻלָּקִים“.

כָּל עוֹד תָּפוּס הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עָסוּק בַּשְּׁאֵלָה מָה טוֹב בִּשְׁבִילִי, מָה נֶחְמָד וּמוֹעִיל לִי, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַנְּשָׁמָה צָצָה הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִיא – אֶת מִי ה’ אוֹהֵב? וְהַתְּשׁוּבָה הַבְּרוּרָה הִיא כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי. מֵרֶגַע זֶה מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה כֵּיצַד לְהֵטִיב וּלְהוֹעִיל לַזּוּלַת, בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת. זֶהוּ קֶשֶׁר שֶׁל נֶפֶשׁ אֶלֹקִית עִם נֶפֶשׁ אֶלֹקִית!

שָׁאֲלוּ פַּעַם חֲסִידִים אֶת אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן: אֵיזוֹ עֲבוֹדָה יוֹתֵר נַעֲלֵית – אַהֲבַת ה’ אוֹ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל? עָנָה לָהֶם הָרַבִּי: ה’ אוֹהֵב יְהוּדִים, וְאֵין יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁהָאָהוּב אוֹהֵב!

שֶׁנִּזְכֶּה לְאַהֲבַת אֱמֶת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי