מכון גל עיני
נכתב עלידי
יש דברים שממש מתחת לאף, ודווקא לכן לא שמים לב לגודל יקרתם. אחד הדברים הללו הוא הנשימה שלנו.
כולנו נושמות בכל רגע, אך לא כולנו מודעות לנשימה שלנו, ולכלי המדהים שהיא מעניקה לנו בעבודה הפנימית שלנו.
בפרשתנו מתוארים בני ישראל ש”לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה” (ו, ט). רש”י מבאר את הביטוי “מקוצר רוח” כפשוטו: מקצר רוח – כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו.
ומכלל לאו, אנו יכולות לשמוע גם את החיוב – אריכות אפים מהווה את הביטוי הנפוץ בתורה כאנטיתזה לכעס, והיא יכולה גם כן להתפרש כפשוטה: הארכת הנשימה.
אורך רוח
נשימות עמוקות ומודעות הן כלי שמוכר לרבות מאתנו מחדר הלידה. להפגת כאבי הצירים, להרפיית המתח, ולאיפשור לידה קלה ומהירה יותר. רבות מאתנו מתרגלות נשימות באופנים שונים, אך יש לנו כאן כלי עצום לא רק לצירים שלנו, אלא לכלל המצרים בהן אנו נתונות. בכל מצב של ‘מיצר’ יכולות אנו להרחיב את הצמצום הנפשי בו אנו נתונות, ולהיגאל על ידי נשימה מודעת. המצבים בהם אנו יכולות להיתקל בצורך לנשום עמוק יכולים להיות מגוונים. יכול זה להיות בשעת דאגה וחרדה, או בשעת לחץ ומתח. לעתים זה בשעה שאנו חסרות סבלנות וקצרות רוח, אך גם במצבים מורכבים יותר של כעס ומריבה. לנשום פירושו – הכנסת חיות חדשה בקרבנו, וויתור על הפסולת הרגשית. שני החלקים הבסיסיים ביותר בנשימה הם: שאיפה ונשיפה. בשאיפה אנו מכניסות אויר נקי, ובמובן הרוחני, מתוודעות לרוח ה’ שממלאת את קרבנו, ובנשיפה אנו מוציאות את הפחמן הדו-חמצני, ומתאפשר לנו גם שחרור של כל המטענים הרגשיים השליליים.
4 שלבים בנשימה
התבוננות מדוייקת יותר בתהליך הנשימה המלא, מגלה שבעצם ישנם ארבעה שלבים: שאיפה, בלימה, נשיפה, ומנוחה. שני השלבים הנוספים, שלפעמים נבלעים בתוך התהליך, הם בלימת ועצירת האוויר הנקי לפני שחרורו, ומנוחה קטנה בין נשימה לנשימה. אם נקביל את הנשימות למסלול הלבנה נראה את ארבעת השלבים יפה: מילוי הלבנה, הלבנה בשלימותה (סיהרא באשלמותא), חסרון הלבנה, והיעלמותה הקצרה. כנשים שנמשלו ללבנה, יכולות אנו ללמוד ממנה את סוד ההתמלאות וההתרוקנות גם בנשימתנו.
מלבד המודעות לארבעת חלקי ושלבי הנשימה, חשוב גם להיות מודעים לקצב המדוייק. סוד חסידי מגלה לנו, שהקצב צריך להיות של 5-6-4-8 פעימות. בתרגום לאותיות נוצרת המילה ח-ד-ו-ה. חדוה היא המופע הגבוה ביותר של השמחה.
אם הבנים שמחה
הסוד הנשי ללידה הוא השמחה – “אם הבנים שמחה”. ואין מדובר רק בלידה כפשוטה, אלא על כל תהליך של יציאת כוחות נפש מן ההעלם אל הגילוי, וכן כל יציאה מן המיצר למרחב. כמה מדהים לגלות ש”חדוה” הוא הערך המספרי של “חיה”. על הנשים היולדות במצרים נאמר “כי חיות הנה”, וכאן אנו מגלות איך כל אשה שיושבת על המשבר בכוחה להוליד את עצמה, ולהוציא מתוכה כוחות של חיים וחיות חדשה, באמצעות נשימות ה’חדוה’ והשמחה. אכן, שמחה גדולה ועצומה היא לגלות שמשבר איננו סוף פסוק, אלא מושב מעבר המוביל לגילוי חדש. בסוד החיה אנו מתקנות את חטאה של חוה, וחוזרות לשמה המקורי על פי קבלה – חיה. סוד החיה והחיות הן מכוחות הנשים הצדקניות, שבזכותן נגאלנו ממצרים, ובזכותן עתידין להיגאל.
מה שצריך לעשות עכשיו הוא לא להמשיך למאמר בעמוד הבא, אלא לעצור לרגע, ולהפנות את המודעות פנימה – לנשימותינו. לשאוף, לבלום, לנשוף, ולנוח. בקצב של ח-ד-ו-ה. להרחיב את הריאות ואת המגבלות, להתמלא בחיות חדשה, ולהיגאל.
[עפ”י “סוד הנשימה”. בתוך: הכנה רוחנית ללידה, והערה ב”ברית הנישואין” עמ’ מג]
