לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב

“עַיִן רָעָה” הִיא אַחַת הַתְּכוּנוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע לְתַלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ. חֲזַ”ל מְצַיְּנִים שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמָּנוּ בַּמִּדְבָּר צְדָקָה וָחֶסֶד גְּדוֹלִים. בְּאוֹתָם יָמִים בָּהֶם פָּעַל בִּלְעָם בִּשְׁלִיחוּת בָּלָק בְּמַטָּרָה לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, פָּעַל ה’ יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ בְּדִיּוּק הֲפוּכָה – הוּא לֹא כָּעַס עָלֵינוּ. אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא עַל מָה. סַךְ הַכֹּל רֹב הָאֲנָשִׁים אֵינָם צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְיֵשׁ לָהֶם מָה לְתַקֵּן, אֲבָל ה’ בָּחַר שֶׁלֹּא לְהַבִּיט בַּחֶסְרוֹנוֹת וְלֹא לִכְעֹס. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁבִּלְעָם נִכְשַׁל בִּמְשִׂימָתוֹ.

מַהִי אוֹתָהּ עַיִן רָעָה?

עַיִן רָעָה הִיא הַדְגָּשָׁה שֶׁל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּזּוּלַת, בֶּחָבֵר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאִם הָיִיתִי מִתְעַלֵּם מֵאוֹתוֹ הַחִסָּרוֹן שֶׁל הַשֵּׁנִי, הַחִסָּרוֹן הָיָה חוֹלֵף, הוֹלֵךְ לוֹ וְנִשְׁכַּח מֵהַלֵּב. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי מְסַמֵּן וּמַדְגִּישׁ אוֹתוֹ, הוֹפֵךְ הַחִסָּרוֹן לְמַשֶּׁהוּ רְצִינִי וְגָדוֹל וְזוֹ פְּעֻלָּה שֶׁמְּעוֹרֶרֶת אֶת מִדַּת הַדִּין. כָּךְ נִסְלֶלֶת הַדֶּרֶךְ לִקְלָלָה, וְזוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינַיִם

הַאִם נִתָּן לְהִסְתַּדֵּר בַּחַיִּים רַק עִם עַיִן אַחַת? נִרְאֶה שֶׁכֵּן. אַחֲרֵי הַכֹּל, הַמַּרְאֶה הַנִּשְׁקָף כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹצְמִים עַיִן אַחַת וּמִשְׁתַּמְּשִׁים רַק בַּשְּׁנִיָּה זֵהֶה לִכְאוֹרָה לַמַּרְאֶה הַנִּשְׁקָף מִשְּׁתֵּי הָעֵינַיִם יַחַד. מָה בְּכָל זֹאת עוֹשָׂה לָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ הָאֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּיהֶן?

שְׁאֵלָה דּוֹמָה לַזּוֹ שָׁאַל פַּעַם הָרַבִּי הַקּוֹדֵם, הָרַבִּי הֲרָיָי”צ, שֶׁהַשַּׁבָּת חָל יוֹם גְּאֻלָּתוֹ וְשִׁחְרוּרוֹ מֵהַמַּאֲסָר הַבּוֹלְשֵׁבִיקִי. הוּא הִפְנָה אוֹתָהּ בְּעוֹדוֹ יֶלֶד אֶל אָבִיו, הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ: “לָמָּה יֵשׁ לָנוּ אַף אֶחָד וּפֶה אֶחָד, וְאִלּוּ עֵינַיִם יֵשׁ לָנוּ זוּג?”. וְכָךְ עָנָה לוֹ אָבִיו: “כְּדֵי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד לְהַבִּיט בְּצוּרָה נְכוֹנָה. אֶת עַיִן שְׂמֹאל, הַמִּצְטַיֶּנֶת בְּבִקֹּרֶת נוֹקֶבֶת, נִשְׁמֹר לְעַצְמֵנוּ וְנַפְנֶה אוֹתָהּ פְּנִימָה, לְתוֹכֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת דַּרְכֵּנוּ וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֶת עַיִן יָמִין נַפְנֶה הַחוּצָה, אֶל הַזּוּלָת, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ תָּמִיד רַק אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ”.

מוּכָנִים לְנִסּוּי קָצָר? אַתֶּם מֻזְמָנִים! כַּסּוּ בְּאֶמְצָעוּת כַּף הַיָּד אֶת אַחַת הָעֵינַיִם, הַבִּיטוּ סְבִיבְכֶם בְּאֶמְצָעוּת עַיִן אַחַת בִּלְבַד וְנַסּוּ לֶאֱמֹד אֶת הַמֶּרְחַקִּים בֵּינֵיכֶם לְבֵין הַפְּרִיטִים שֶׁאַתֶּם רוֹאִים. נַסּוּ גַּם לִקְבֹּעַ מָה רָחוֹק יוֹתֵר, מָה פָּחוֹת וּבְכַמָּה גָּדוֹל הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם. אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁמִּיָּד תַּבְחִינוּ בַּקֹּשִׁי שֶׁבַּמְּשִׂימָה. מַדּוּעַ? כִּי מַרְאֶה הָעַיִן הָאַחַת הוּא שָׁטוּחַ, כְּמוֹ צִיּוּר עַל דַּף. פְּעִילוּתָן הַמְּתֹאֶמֶת שֶׁל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם יַחַד מַעֲנִיקָה לָנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְהַבְחִין בָּעֹמֶק. הָרְאִיָּה בְּאֶמְצָעוּת עַיִן אַחַת מַעֲנִיקָה לָנוּ רַק דִּמְיוֹן שֶׁל עֹמֶק, אַךְ לְמַעֲשֶׂה זֶהוּ ‘תַּרְגּוּם’ שֶׁהַמֹּחַ שֶׁלָּנוּ יוֹדֵעַ לְעַבֵּד. הוּא מִסְתַּמֵּךְ עַל זִכְרוֹן הָרְאִיָּה הַקְּבוּעָה וְהָרְגִילָה שֶׁל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם.

מָה מְלַמֵּד אוֹתִי הַנִּסּוּי הַזֶּה עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ? שֶׁגַּם עַיִן טוֹבָה וְגַם בִּקֹּרֶת עַצְמִית הֵן תְּכוּנוֹת מְעֻלּוֹת, כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל הָעֹמֶק שֶׁלָּהֶן יִתְגַּלֶּה רַק כַּאֲשֶׁר נַצְלִיחַ לֶאֱחֹז בִּשְׁתֵּיהֶן יַחַד. כְּכָל שֶׁאֶתְמַלֵּא בְּהִסְתַּכְּלוּת בְּעַיִן אוֹהֶבֶת עַל הֶחָבֵר, כָּךְ אֵעָשֶׂה רָגִישׁ יוֹתֵר לַדְּבָרִים הַדּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי תִּקּוּן וְשִׁפּוּר. כְּכָל שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר לְעַצְמִי וְאֶתְעַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִשְׁתַּפֵּר, כָּךְ אוּכַל לְהִתְמַלֵּא הַעֲרָכָה אֲמִתִּית לַזּוּלַת וּלְהַבְחִין בְּמַעֲלוֹתָיו.

נֶפֶשׁ שְׁפָלָה זוֹ הַסִּבָּה שֶׁכְּדֵי לִהְיוֹת תַּלְמִיד אֲמִתִּי שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא דַּי לְהִסְתַּפֵּק בְּעַיִן טוֹבָה כְּלַפֵּי הַזּוּלָת, אֶלָּא עָלַי לֶאֱחֹז בְּעוֹד שְׁתֵּי מִדּוֹת חֲשׁוּבוֹת – “רוּחַ נְמוּכָה” וְ”נֶפֶשׁ שְׁפָלָה”. לֹא רַק שֶׁהַשֵּׁנִי טוֹב, אֶלָּא לְהַכִּיר בְּכָךְ שֶׁהַשֵּׁנִי טוֹב מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי נָמוּךְ וְשָׁפֵל בְּיַחַס אֵלָיו.

הַאִם זוֹהִי מְלָאכָה קַלָּה? בְּהֶחְלֵט לֹא. מָה לַעֲשׂוֹת? לִפְעָמִים אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּחָבֵר וְלֹא מַצְלִיחַ לִרְאוֹת אֶת מַעֲלוֹתָיו. לְדֻגְמָא: לִי מְאוֹד מַפְרִיעַ לִרְאוֹת יֶלֶד שֶׁסְּתָם כָּךְ מִתְעַלֵּל בֶּחָתוּל. זוֹ הִתְנַהֲגוּת שֶׁמַּמָּשׁ מַרְעִימָה אוֹתִי וַאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְנַהֵג כָּךְ. אֵיךְ אוּכַל לְהַבִּיט בּוֹ בְּעַיִן טוֹבָה?

מֵילָא, נַנִּיחַ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַסְבִּיר לְעַצְמִי שֶׁהַבָּחוּר לֹא כָּל כָּךְ אָשֵׁם. אֲנַסֶּה לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת: “אוּלַי לֹא נָתְנוּ לוֹ חִנּוּךְ טוֹב?”, “אוּלַי לֹא הִדְרִיכוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ?”. אֲבָל בִּשְׁבִיל “נֶפֶשׁ שְׁפָלָה” אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף עוֹד דָּבָר – לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי נָמוּךְ וְשָׁפָל לְעֻמָּתוֹ. כֵּיצַד אֶפְשָׁר לַעֲמֹד מוּלוֹ וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ? אֵיךְ נִתָּן לְיַשֵּׂם אֶת הַתְּכוּנָה “נֶפֶשׁ שְׁפָלָה” בְּיַחַס אֵלָיו? הֲרֵי לְמַעֲשֶׂה בְּפֹעַל אֲנִי נִדְחֶה מִכָּזוֹ הִתְנַהֲגוּת?

עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

מַסְבִּיר אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן: “אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ”. מַדּוּעַ? בִּגְלַל ‘מְקוֹמוֹ’. הַמָּקוֹם הָרוּחָנִי שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שׁוֹנֶה מִשֶּׁלְּךָ. אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. כָּל אֶחָד גָּדֵל בִּסְבִיבָה שׁוֹנָה, לְהוֹרִים אֲחֵרִים, וּמְקַבֵּל חִנּוּךְ וְהֶרְגֵּלִים שׁוֹנִים. יוֹתֵר מִזֶּה: לְכָל אָדָם תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ שׁוֹנוֹת וּמִמֵּילָא הָאֶתְגָּרִים הָעוֹמְדִים בְּפָנָיו שׁוֹנִים. לְדֻגְמָא, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹטִים לְהִתְרַגֵּז בְּקַלּוּת מִכָּל דָּבָר וּלְעֻמָּתָם יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֲפִלּוּ טְרַקְטוֹר לֹא מֵזִיז לָהֶם… יִתָּכֵן מְאוֹד שֶׁמָּה שֶׁבְּעֵינֶיךָ נִדְמֶה כְּדָבָר קַל וּפָשׁוּט יִהְיֶה אֵצֶל הַשֵּׁנִי אֶתְגָּר רְצִינִי בְּיוֹתֵר.

אָז נָכוֹן, הַמַּעֲשֶׂה הַמְּכֹעָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ יֶלֶד מַמָּשׁ דּוֹחֶה אוֹתְךָ. אַתָּה לֹא הָיִיתָ נוֹהֵג כָּךְ בַּחַיִּים. אֲבָל תַּחֲשֹׁב רֶגַע: כַּמָּה מַאֲמָץ צָרִיךְ אוֹתוֹ יֶלֶד לְהַפְעִיל כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלֹא לִנְהֹג כָּךְ? הַאִם אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בְּבִטְחָה שֶׁאִם בְּפָנֶיךָ הָיוּ עוֹמְדִים נִסְיוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלְּךָ הֵם קָשִׁים – הָיִיתָ עוֹמֵד בָּהֶם? הָיִיתָ מַפְעִיל אֶת אוֹתָם הַמַּאֲמַצִּים?

וְאִם קָשֶׁה לָנוּ לַחֲשֹׁב כָּךְ, בּוֹאוּ נִזָּכֵר בַּנֶּאֱמָר עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ: “וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַבִּיט בְּעַיִן טוֹבָה וְלִהְיוֹת מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי