עצה טובה

החוטא הראשון בתורה הוא הנחש הערום, שנצל את התמימות והעוורון של אדם וחוה, הכשילם בעצה רעה, לאכול מ”עץ הדעת טוב ורע”, והביא מיתה לעולם. הנחש עבר על “לפני עִוֵר לא תתן מכשֹל” וגרם לכיסוי האנושות ב”כתנות עור”, באטימות ובעכירות של “משכא דחויא” (עור הנחש).

השאת עצה רעה היא “דבר המסור ללב”, משום שנותן העצה יכול להצטדק ולטעון שהתכוון לטובה. כלומר, המכשול מתחיל מכוונה רעה במחשבת הלב (שנאה בלב, בגימטריא “מכשֹל“), הוא מתבטא בעצה רעה בדבור ומגיע למעשה כשמקבל העצה נכשל בפועל. ממילא, תיקון-עומק לחטא הקדמוני דורש טהרת הלב מכל שמץ של שנאה, קנאה או רוע כלפי החבר – התנקות משנאת חנם, שהיא סבת החורבן והגלות.

תיקון שלם של החטא איננו רק בהימנעות ממתן עצות גרועות. אהבה אמתית לזולת צריכה להתבטא במתן עצה טובה, לכל הפחות כשהוא מבקש אותה. יעוץ טוב הוא סבוך ומורכב, והאדם עלול להכשל בו גם אם בלא-מודע, מתוך חוסר שיקול הדעת או אפילו מתוך נדנוד קל ולא-מודע של יחס שלילי לזולת. מדוע עלינו להסתבך בכך? “תשועה ברב יועץ” והתורה מצווה על מי שמסוגל לכך לתת לחברו עצה טובה ומתוקה, “מתק מרעהו עצת נפש”. כדי לתקן את הרע שב”עץ הדעת טוב ורע” צריך לתת עצות טובות בתוך המציאות הסבוכה בה אנו חיים, בטרדות העולם הגשמי, ועצות של “עץ החיים”, עצות מחיות ובהירות בעבודת ה’, קיום התורה ומצוותיה.

כמו העצה הרעה, גם העצה הטובה היא לכל לראש “דבר המסור ללב”. כדי לתת לזולת עצה טובה צריך לקיים “ואהבת לרעך כמוך”, לתת לו ממש את אותה עצה שהייתי נותן לעצמי בסיטואציה דומה. כמובן, העצה צריכה להיות “עצה ההוגנת לו” – העצה הטובה שהייתי נותן לעצמי מתאימה לי, אך לאו דווקא מתאימה לזולתי, והכוונה היא שכשם שהייתי נותן לעצמי את העצה הכי טובה ומתאימה עבורי כך אתן לו את העצה הכי טובה ומתאימה עבורו. לשם כך יש ‘להכנס לראש’ של החבר, לנסות להתאים את עצמי לאופיו, לדפוסי המחשבה שלו ולעולמו הרגשי, ולנסות לקיים עבורו “מים עמֻקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה”. אחרי גיבוש העצה הכי טובה לפי אמונתי והבנתי צריך גם לומר אותה כ”עצה ההוגנת לו”, בהסברה ובסגנון המובנים לו ומתיישבים על לבו – הכל כדי לגרום לו לאמץ את העצה ולממש אותה בפועל. “איש תבונה” נותן עצה טובה, אך לעתים בעומק הבינה מגלה היועץ שהתשובה האמתית היא “איני יודע”, וכאשר תשובה זו נמסרת באהבה ומעומק הלב היא מעוררת השראה אצל הנועץ למצוא בתוכו את העצה הטובה לו באמת.

נתינת עצות טובות מתקנת את החטא הקדמוני, מחזירה את האנושות לגן עדן, מלבישה אותה “כתנות אור” ומקרבת את ביאת המשיח, שנקרא “פלא יועץ”.