צייר לך משיח

בהתייחס לימות המשיח כתב הרמב"ם ש"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ובכל זאת הקדיש שני פרקים בחיבורו לתיאור דמותו של המשיח, תהליך הגאולה וימות המשיח. מדוע? אנחנו מצווים להאמין בביאת המשיח, לצפות לביאתו וגם לעשות כל אשר ביכולתנו כדי להחיש אותה – ובלי 'ציור' של המשיח קשה לעשות זאת. העבודה הקשה של הבאת הגאולה, הנכנסת לפנים משורת הדין המחייבת כל יהודי, דורשת 'ציור' לשאוף אליו (אפילו שלא ברור האם בסופו של דבר אותו 'ציור' הוא שיתממש במציאות).

חז"ל מספרים שעם ישראל בגלות מצרים השתעשע בשבתות במגלות אודות הגאולה – שבת, יום המנוחה, היא הזמן להציב 'ציור' של גאולה לאורו יש לעבוד קשה בימי המעשה (וכמובן גם בשבת – באופן 'שבתי'). מהפסוק המלמד על סעודות שבת, "אכלֻהו היום, כי שבת היום להוי', היום לא תמצאֻהו בשדה", אפשר לגזור שלשה 'ציורים' של המשיח (המכריז, כל יום, שיבוא "היום"):

"אכלֻהו היום" מצייר משיח כתקופה של טובה לכלל ולפרט בעם ישראל (ועמו בעולם כולו) – שפע, רווחה ושלום ("ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר").

"כי שבת היום להוי'" מצייר תכלית פנימית יותר של ימות המשיח – ידיעת ה' ("לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח… כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה… ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים").

ב"היום לא תמצאֻהו בשדה" יש ציור עמוק עוד יותר – המשיח לא נמצא בחוץ, בשדה, וגם לא שייך לשום ציור מוּכר במציאות. רק כאשר נקיים "שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" יצמח בתוך כל איש במקומו המשיח – "צמח שמו ומתחתיו יצמח".

"אלו ואלו דברי אלהים חיים" ושלשת הציורים הם שלשה רבדים בגאולה, ובעצם שלשה משיחים (או שלשה פנים למשיח) – משיח בן יוסף, משיח בן דוד ורעיא מהימנא. הציור נועד כדי שנעבוד – משיח של "אכלֻהו היום" דורש עבודה קשה להיטיב לעם ישראל ולכל האנושות, בכלל ובפרט, בדאגה לגוף ולנפש (מתוך בחינה מתמדת, במודעות עצמית, מה באמת עושה טוב); משיח של "כי שבת היום להוי'" דורש עבודה קשה לפרסם אלקות ולהחזיר את כולם בתשובה להוי' (מתוך חתירה למודעות אלקית נאורה, השוכחת מצרכי העולם החשוך); אך איזו עבודה דורש משיח של "היום לא תמצאֻהו בשדה", בשלילת ציור מוּכר למשיח וחיפושו בשדה-האפשרויות הקיים? העבודה הקשה מכל (אך גם הקרובה מכל, "כי קרוב אליך הדבר מאד") של הולדה-עצמית, של מימוש הפוטנציאל המשיחי האין-סופי הטמון בכל אחד ואחת, מתוך מודעות טבעית למה שנמצא בתוכנו באמת.