מכון גל עיני
נכתב עלידי
המאבק על הקיום היהודי בארץ ישראל לא יורד מסדר היום. כדי לראות את הדברים במבט רחב, בואו נחזור אל המדבר, אלפי שנים לאחור…
ערב ראש חודש תמוז, מחנה ישראל במדבר. משה רבינו שולח שנים-עשר אנשים נבחרים לתור-לראות את הארץ המובטחת. לאחר ארבעים יום, בערב תשעה באב, הם חוזרים ומדווחים: נכון, זו ארץ זבת חלב ודבש, ממש מדהימה… אבל לא בשבילנו. הם גדולים וחזקים, מבוצרים ומושרשים, יש להם תמיכה בין לאומית… ואנחנו, כמו חגבים לעומתם. כך אומרים הרוב, ורק שני עקשנים עומדים מנגד ואומרים "עלה נעלה".
את הסוף כולנו מכירים. חלון ההזדמנויות נסגר ודור שלם נותר במדבר. אבל איפה התחיל החטא? לא בתשעה באב, אלא מתחילת תמוז! כל ארבעים ימי המסע היו בחטא, ולכן הם הפכו לארבעים שנות נדודים. ומדוע? כי המרגלים חרגו ממטרת השליחות ומהמנדט שלהם. הם יכולים לספר על הארץ ולומר איך לכבוש אותה, אבל לא לומר האם בכלל לכבוש או לחפש ארץ אחרת.
מי שמאמין בה', יודע שזו ארצנו ולבסוף נכבוש אותה. על זה אין שאלה. מי שלא מאמין, מתחיל לפחד ולהפחיד, ותמיד יהיו לו תירוצים למה זה לא העיתוי…
לעורר את הרצון
ברובד יותר עמוק, לשם מה היה צריך לשלוח מרגלים?
כדי לבוא אל הארץ צריך רצון (ארץ מלשון רצון), ותפקיד המרגלים היה לעורר את הרצון ל"ארץ חמדה". אולי נח לנו במדבר, עם ענני כבוד ואוכל משמים, אבל בואו נעלה לארץ, היא ממתינה לנו לגלות בה אוצרות שאין במדבר – כמו שהנשמה יורדת משמיים לפגוש את הגוף הארצי, ודווקא אתו היא מקיימת חיים שלמים של תורה ומצוות.
עם ישראל הוא החתן וארץ ישראל היא הכלה, "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך". הוא והיא ו"שכינה ביניהם". אלא שיש רווקים החוששים מחתונה – אולי עדיף להיות צפור-דרור, בלי אחריות, בלי ילדים, לטייל במדבר וליהנות, בלי מחויבות… לכן נשלחו המרגלים, כדי לראות את הכלה ולספר לכולם שאין כמותה בעולם, בואו נתחתן בקיץ הזה! ומי הוא זה שיעז להפריע לנו? כולם יפנו את הדרך לפני הזוג המושלם שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא השושבין שלהם.
הצהרת אהבה
לפני יותר מיובל שנים, לאחר מלחמת ששת-הימים, הועמדנו בפני נסיון – הנה הארץ לפניכם, מה תעשו בה? רוצים או לא רוצים? ושוב יש מקהלה של פחד ובכיינות – ולפעמים נדמה שהם הרוב – האומרים "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו", ואולי בכלל זה לא שלנו…
עבר זמן יקר, אבל עדיין אפשר לתקן. נדרשת מנהיגות יהודית אמיצה, עם אלף-בית של אמונה ובטחון בה', מנהיגות שאומרת את הדבר הפשוט ביותר בלי להתבייש ובלי לפחד: הארץ הזו היא שלנו. כן, כל מה שהגענו אליו בששת הימים שייך לנו – כמו שכתוב בתורה.
הכלה המתינה לנו זמן רב מאד… והנה הקב"ה מביא אותנו שוב לחתונה. ודאי שאנחנו רוצים. בואו נתכנן את התכניות שלנו: קודם כל, הצהרת אהבה – הכרזת ריבונות על הארץ שבידינו, ארץ אחת לעם אחד, כלה אחת לחתן אחד. וכמובן לא הצהרה ריקה מתוכן אלא מימוש של התיישבות בשטח. יש עוד פרטים לסגור, איך בדיוק להתקדם – אבל זהו היעד.
האם זו פוליטיקה? ממש לא. הצרה הגדולה של הפוליטיקה היום שכמעט כולה נגועה בהנחות יסוד מבית המדרש של המרגלים: אי אפשר, לא שלנו… אנחנו מדברים על דף חדש, על מנהיגות ראויה לעם ישראל שתאמר את האמת בקול צלול ותסחף אחריה את כולם, בעזרת ה'.
