מכון גל עיני
נכתב עלידי
בפרשת ויקרא נמנים ארבעה שמביאים קרבן על חטאם בשגגה: כהן משיח, שמביא פר על העלם-דבר (הוראת-טעות שהורה לעצמו) עם שגגת-מעשה (בפועל); סנהדרין, שמביאים פר על העלם-דבר (הוראת טעות) עם שגגת-מעשה של רוב הקהל (בעקבות הוראתם); נשיא (מלך), שמביא שעיר על שגגת-מעשה; והדיוט, כל "נפש אחת… מעם הארץ", שמביא חטאת על שגגת-מעשה.
בגלוי, רק אצל הכהן המשיח והסנהדרין מופיעה הוראה שגויה שגורמת לחטא. אך אליבא דאמת גם שגגות המעשה של המלך וההדיוט נובעות מהוראת-טעות סמויה הגורמת לחטא. במלך נאמר "אשר נשיא יחטא" (ולא 'אם נשיא יחטא') משום שבתוקף תפקידו עליו להתנשא על העם, והתנשאות גורמת לאיבוד שיקול הדעת, לשכחת ה' וממילא לטעויות וחטאים. גם יחסי המלך עם הכהן הגדול, שצריך להורותו דעת, עם יועציו ועם דעת-הקהל שהוא מתחשב בה, הם מקור להוראות-טעות רבות. טעות ההדיוט, רומז הפסוק, באה "מעם הארץ" – הוא נתון כולו להשפעות החברה, לקונצנזוס השלילי, למה שנכתב בעיתון ומשודר בכלי התקשורת.
אדרבא, ככל שיורדים בסולם השוגגים ההוראה יותר 'מכריחה' לחטוא – הכהן המשיח טועה בשיקול דעתו; בסנהדרין נוצרת טעות ברוב דעות (והעם, הכפוף להוראות הסנהדרין, חוטא בשגגה); המלך הוא אדם בעל שיקול-דעת עצמאי רחב, אך הוא עלול במיוחד לחטוא; ו"נפש אחת… מעם הארץ" הולכת 'כצאן לטבח' אחרי המוסכמות החברתיות. לכן, בעומק החטא הוא תוצאה מ'הוראה' של ה', ה"נורא עלילה על בני אדם", אשר לוקח אחריות על החטא ומחשיב אותו כשוגג – "'ולבית יעקב חטאתם' אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להן כשגגות".
בהשקפה ראשונה, עליה נאמר "בקש הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין", נדמה שהתרופה להוראות-הטעות ולחטאים שבעקבותיהן היא השמעה תקיפה של דיני התורה, עם אזהרות חמורות מפני החטא, קללות ועונשים חריפים – ככל שהאמת תשמע בתוקף יותר, היא תשלול את התגברות הקליפה המטשטשת את הדעת וגורמת לחטא. אכן, בהמשך הדורות התברר שהשפעתה של הדרך הזו קלושה, ובמובן מסוים היא אף מקבעת-מכריחה את החטא. הקב"ה ראה שאין העולם מתקיים במדת הדין ושתף עמה את מדת הרחמים (ואף הקדימה לה) – צדיקי הדורות התמסרו לבטל את העונשים ולהמתיק את הקללות.
בדורנו, דור עקבתא דמשיחא, כולנו בגדר עמי-הארץ הנכללים ב"בית יעקב" – זהו דור נשי, רך וחלש, שכדי להשפיע עליו צריכים להחליף את ה"דברים קשים כגידים" (שמתאימים ל"בני ישראל", גברים תלמידי חכמים) באמירה רכה של "כה תאמר לבית יעקב" ("אלו הנשים"), כדרך הבעל שם טוב ותלמידיו. ה' צריך להחשיב לנו את הזדונות כפשעי-רשלנות, להפוך את הפשעים לשגגות ולנקותנו מכל אשמה. דווקא הנהגת "ארך אפים ורב חסד ואמת" תעורר אותנו לשוב אל ה' תשובה מאהבה (ההופכת את הזדונות לזכויות) – תשובה של "אשה מזרעת תחלה", באהבה ורצון טוב, אשר "יולדת זכר", את מלך המשיח שיגאל אותנו גאולה אמתית ושלמה.
