מכון גל עיני
בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּאִיר הַיוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָדוֹל עַל נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין דְמִתְחַדְּשִׁין כְּצִפֳּרִים וּמְצַפְצְפִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְצַלְאִין עַל עַמָא קַדִישָׁא יִשְׂרָאֵל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּכְנִיס וּתְעַיֵּיל הַנָּךְ צִיפָּרֵי קַדִּישֵׁי לַאֲתַר קַדִּישָׁא דְאִתְּמָר עֲלֵיה עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבְּאִם אֲנִי עַבְדְּךָ מִשֵּׁבֶט גָד, שֶּׁקָּרָאתִי בְּתוֹרָתֶךָ פָּרָשָׁה שֶׁל הַנָּשִׂיא הַיּוֹם, אֲזַי יָאִירוּ נָא עָלַי כָּל נִיצוֹצִין קַדִּישִׁין וְכָל הָאוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְדוּשַּׁת זֶה הַשֵּׁבֶט, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתוֹרָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כָּל יְמֵי חַיָּי, אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן:
נשיא גד הקריב את קרבנו “על יציאת מצרים”[1]. שבט גד נתברך בגדודים, ובניו יצאו כחלוצי צבא לעזור לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי. לכן, בשבט גד מודגשת ביותר מגמת כל הירידה למצרים והיציאה ממנה – הפיכת בני ישראל ממשפחה לעם שכולו גדודי “צבאות הוי'”[2]. תודעה צבאית זו מתקשרת אצל שבט גד לכל הירידה למצרים וליציאה ממנה. מי ששייך בשרשו לשבט גד מרגיש כי הוא נמצא במצרים – במיצרי המציאות – ועל כן מתעצם תמיד עם זכרון יציאת מצרים. אדם כזה חש כי כל מצוה שהוא מקיים היא הזדמנות לצאת ממצרים – כי מצוה זו היא ה”עצה” של ה’ כיצד לצאת ממיצרי מציאותי.
כך עלינו לשאוב מיום זה את התחושה כי אנו נמצאים במיצר, ובכל מצוה נותן לנו ה’ חבל הצלה להאחז בו ולצאת ממצרים – דווקא על ידי כך שנמנה על כלל צבאות ה’ ונמלא את פקודותיו־מצוותיו.
[1]. במדבר רבה יג, יט.
[2]. שמות יב, מא. “צבאות הוי'” = גד פעמים בטחון (פעיל, כחלוץ. גד מנצח). בבקשת וקבלת הנחלה בעבר הירדן המזרחי גד מצרף אליו את ראובן (כסדר הזכרתם שוב ושוב בבמדבר לד) – “נעוץ סופן בתחלתן” של דגל מחנה ראובן. על נחלת שבט גד נאמר “כי שם חלקת מחקק ספון” (דברים לג, כא), התקשרות מיוחדת של גד למשה רבינו, המצביא הגדול של יציאת מצרים וכו’.
