יהודי עושה יהודי

יש לנו שותף

רגע, למה אנו אומרים ש”פרו ורבו” היא מצוה? הרי זוהי ברכה, “ויברך אותם”! נכון, ודאי שיש כאן ברכה לאדם, אבל הברכה עצמה הופכת למצוה. שימו לב לכפילות, “ויברך אתם א-להים [ברכה], ויאמר להם א-להים [מצוה]…”. בפסוקים לפני כן, גם הדגים והעופות התברכו “פרו ורבו”, אלא שאצל בעלי-החיים הברכה יוצרת התנהגות טבעית, אינסטינקט, ואילו האדם מצווה לעשות זאת מתוך בחירתו החופשית כאשר המעשה האנושי הוא הכלי שלנו להמשיך בעולם את ברכת ה’. “פרו ורבו” היא שותפות מופלאהשלנועם ה’, “שלשה שותפים באדם, הקב”ה אביו ואמו”, האב והאם יוצרים את הגוף וה’ נותן את הנשמה. למעשה, אנו ממש ממשיכים את מעשה הבריאה: הקב”ה ברא איש ואשה ומכאן ואילך הוא אומר לכל זוג נשוי “עכשיו תורכם, עשו כמוני והולידו בעצמכם עוד איש ואשה”.

אם נחשוב כמה מיליונים של בני אדם נולדו במשך הדורות מאדם וחוה, נבין שבכל לידה יש גילוי של כח האין סוף. יותר מזה, האדם נברא “בצלם א-להים” וממילא כל ילד בעולם הוא לא רק ‘שכפול’ של ההורים אלא הוספה של עוד “צלם א-להים” חדש בעולם, כמו שאמרו חז”ל שמי שעוסק בפריה ורביה “מרבה את הדמות”, דהיינו דמות אלקים המתבטאת באדם. בנוסף, התא של המשפחה הגרעינית, אבא-אמא-בן-בת, מייצג את שם השם המפורש: האות י נקראת אבא (ספירת החכמה); אות ה הראשונה נקראת אמא (ספירת הבינה); אות ו נקראת בן (שש המדות); אות ה נקראת בת (ספירת המלכות).

אמץ ילד

גם לאנשים שלא זכו לפרי בטן שייכת מצות “פרו ורבו”. חכמינו שבחו מאד מי שמגדל יתום בתוך ביתו – מה שנקרא היום אימוץ או אומנה – ואמרו “כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו”, ולפי זה מובא בהלכה שבאימוץ ילדים מקיימים מצות “פרו ורבו”.

בהמשך לזה, ל”פרו ורבו” יש גם משמעות רוחנית, בנוסף למשמעות הפשוטה. זהו הציווי על כל יהודי “לעשות עוד יהודי”, כלומר להשפיע לטובה על אחרים ולהביא להם את אור התורה והאמונה. כך נאמר על מי שמלמד תורה לחברו שבכך “כאילו ילדו”, הרב הוא אביו הרוחני של התלמיד וכך הוא מקיים פרו ורבו.

טבע ומצוה

אחד הדברים המיוחדים במצות “פרו ורבו” הוא שזהו מעשה שמקיימים רוב בני האדם מבלי להתייחס אליו כמצוה. זוהי דרכו של עולם, ודרך חיובית מאד. הקמת משפחה, ישוב העולם, והבאת ילדים – כל זה נקרא בלשון חז”ל “דרך ארץ“.

הפתגם הידוע אומר “דרך ארץ קדמה לתורה”. הפירוש הפשוט של הפתגם, במקורו בחז”ל, הוא שהממד של דרך ארץ, התנהגות אנושית נכונה, קדם בזמן למתן תורה, וממילא התורה נתפסת כשלב מתקדם בתולדות העולם כאשר קבלנו מסר אלוקי ישיר, תורה ומצוות. אך פרשנות עמוקה אומרת שב”דרך ארץ” יש גם מעלה מסוימת, והיא קודמת במעלה למתן תורה, כיון שבהתנהגות האנושית הישרה מסתתרת אמת גדולה, כפי ש”הא-להים עשה את האדם ישר”. המצוה שמבטאת את הסוד הזה היא “פרו ורבו” – שמצד אחד היא מצוה גדולה מהתורהומצד שניהיא הנהגה אנושית פשוטה. כאשר מצוה ודרך-ארץ מתחברים – אנו מרוויחיםכפליים, קדושה אלוקית “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו” הבאה בצורה טבעית וזורמת, דרך ארץ ותורה גם יחד.