כריזמה יוצרת עם

"אין מלך בלא עם", והכשרון הראשון בו נבחן המלך הוא יכולתו 'ליצור' סביבו עם – לבנות חוג רחב של אנשים המשתוקקים לשמוע את דבריו וסרים למרותו, עד שמתקיים בהם "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". בעולם הדמוקרטי, שאינו מורגל במשטר מלוכני, אמורים הדברים בכל מנהיג – ראש ממשלה או נשיא מדינה – ואפשר אף לצייר מנהיג היוצר 'עם' של עוקבים ברשתות החברתיות, הקוראים ושומעים את כל מוצא פיו ונותנים משקל לדבריו בחייהם. היכולת הזו היא הכריזמה המלכותית – כריזמה קדושה, כאשר מדובר במלך ישראל מתוקן – המושכת את לב העם לראותו ("מלך ביפיו תחזינה עיניך") וללכת שבי אחרי דבריו ("קסם על שפתי מלך") בתחושת "יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם".

אין מדובר רק ב'קסם' חיצוני – בין המלך והעם יש זיקה פנימית, עד שנכון לתאר את המלך כמקרין את העם מתוכו. בתודעת המלך הפנימית והעצמית ביותר קודם העם לאישיותו שלו (כמלך) – יש לו ציור פנימי של העם שהוא רוצה להנהיג, במאוויו ובצרכיו ובעיקר בדגלים וביעדים ש'ידליקו' ויניעו אותו קדימה. כריזמת המלך היא יכולתו להקרין מתוכו את הציור הפנימי אל המציאות החיצונית, ולגבש לאורו את הסובבים כעמו-שלו (לעומתו, מנהיג-לכאורה המסתפק בבחינת החברה הקיימת ומתאים את עצמו אליה אינו מלך-מוליך אלא נגרר אחרי העם, בבחינת "פני הדור כפני הכלב", הרץ קדימה תוך בחינה מתמדת לאן מועדות פני אדוניו).

במושגי הפנימיים, המלכות העצמית של המלך, מתוכה הוא מקרין את העם, היא ספירת המלכות דאצילות – הספירה המהווה, יש מאין, את העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה. יצירת העם עצמה, שתוארה לעיל, מקבילה לעולם הבריאה – לידת עם (ותודעת-עם) 'יש מאין'. עיצוב-הפנים של העם, תוך דאגה לבנית חברה מתוקנת – המתנהלת בחוק וצדק ושוררת בה רווחה (וכשמדובר במלך ישראל מתוקן, היא נוהגת על פי תורה) – מקבילה לעולם היצירה (שענינו עיצוב ו'ציור' העם שנולד). הדאגה לאינטרסים הקיומיים של העם כלפי חוץ – דאגה לשלומו ובטחונו, בעשית שלום-אמת כשאפשר ומלחמה כשצריך – מקבילה לעולם העשיה (עצם הקיום הפיזי של העם).

הכח הנפשי שמאפשר יצירתיות והלידה – בכל תחומי החיים – הוא השמחה. כך, שמחת המלך פותחת את לבו לעם ומאפשרת להקרין כלפי חוץ את עולמו הפנימי. מלך ישראל השלם, לו אנו מצפים בכל יום, הוא מלך המשיח, וכתוב שמשיח אותיות יִשמח (בעצמו) ויְשמח (אחרים) – המשיח הוא האדם השמח ביותר והמעורר בכל הלבבות את שמחתו. לכן, כדי לקרב את ביאת המשיח, ולהוליד את עם ישראל כעמו של המשיח, עלינו להיות שליחים שמחים (שליח בגימטריא שמח), המדביקים את העם כולו בחזונו ובשמחתו של המשיח.