לֹא תֵלֵךְ רָכִיל

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַשַּׁבָּת נִקְרָא בַּתּוֹרָה שְׁתֵּי פָּרָשׁוֹת – אַחֲרֵי מוֹת וּקְדֹשִׁים – שֶׁאֵינָן אֲרֻכּוֹת בִּמְיֻחָד, אֲבָל הֵן עֲמוּסוֹת מִצְווֹת לָרֹב. רַק בְּפָרָשַׁת קְדֹשִׁים יֵשׁ לֹא פָּחוֹת מִ-51 מִצְווֹת, וְזֹאת רַק בְּ-64 פְּסוּקִים!! הַמְּעַנְיֵן הוּא שֶׁכִּמְעַט חֶצְיָן שֶׁל אוֹתָן מִצְווֹת עוֹסֵק בַּיַּחַס הָרָצוּי שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. פָּתַחְתִּי הַבֹּקֶר אֶת הַחֻמָּשׁ וּמַהֵר מְאוֹד הִגַּעְתִּי לַפָּסוּק הַמְּפֻרְסָם, שֶׁהוּא לְלֹא סָפֵק גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַפָּרָשָׁה: מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

נוּ, "כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה", אָז כְּדַאי לִכְתֹּב עַל מִצְוָה חֲשׁוּבָה זוֹ. אֲבָל, רֶגַע אֶחָד… הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא 'צוֹנֵחַ' סְתָם כָּךְ. הוּא מַגִּיעַ לְאַחַר כַּמָּה פְּסוּקִים שֶׁל הַקְדָּמָה. אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית מַגִּיעָה מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה שֶׁהֶחָבֵר שֶׁלִּי הוּא כָּמוֹנִי מַמָּשׁ ("כָּמוֹךָ"), אֲבָל עוֹד לִפְנֵי כֵן, כְּדַאי לָדַעַת כַּמָּה דְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁעַל אֶחָד מֵהֶם רָצִיתִי שֶׁנְּדַבֵּר הַיּוֹם.

מָה אַתָּה אָדִישׁ?

אַתֶּם אוֹהֲבִים לִרְאוֹת הַצָּגָה? אֲנִי מְאֹד! אַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ עַל הַכִּסֵּא כְּמוֹ מֶלֶךְ וְצוֹפֶה בְּרֶתֶק בְּיַלְדֵי כִּתָּה ח׳ וּבָעֲלִילָה הַמִּתְרַחֶשֶׁת עַל יָדָם עַל הַבָּמָה בְּצוּרָה חַיָּה, וְכָל זֹאת מִבְּלִי שֶׁנִּדְרָשׁ מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. הַכֹּל קוֹרֶה מֵעַצְמוֹ, רַק תֵּשֵׁב וְתֵהָנֶה לְךָ…

בְּדוֹמֶה לַהַצָּגָה יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁמִּתְרַחֲשִׁים, אֲבָל הֵם מַמָּשׁ אֵינָם הַצָּגָה. לְדֻגְמָה: שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁרָבִים בֵּינֵיהֶם וּמַכִּים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. אִם אֶקָּלַע לְמַחֲזֶה כָּזֶה בַּחֲצַר הַתַּלְמוּד תּוֹרָה (וְתוֹדוּ, קוֹרֶה לִפְעָמִים…) אֲנַסֶּה לְהַפְרִיד בֵּין הַשְּׁנַיִם. לִפְעָמִים, וְגַם זֶה קוֹרֶה, שְׁנֵי הַנִּצִּים חֲזָקִים מִמֶּנִּי כָּךְ שֶׁאֵין לִי סִכּוּי לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. בְּמִקְרֶה כָּזֶה אֶגַּשׁ לְאֶחָד מֵהָרַבָּנִים וַאֲדַוֵּחַ לוֹ עַל הַמִּקְרֶה, כְּדֵי שֶׁיַּפְרִיד הוּא בֵּינֵיהֶם. מָה שֶׁבָּטוּחַ הוּא שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לַעֲמֹד בַּאֲדִישׁוּת וְלִצְפּוֹת בַּמִּתְרַחֵשׁ כְּמוֹ בְּהַצָּגָה, בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה, וּבֶטַח שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵהַ'אֶקְשֶׁן' שֶׁמִּתְרַחֵשׁ (וְשׁוּב, תּוֹדוּ לִי שֶׁיֵּשׁ גַּם דְּבָרִים כָּאֵלּוּ…).

אֵיזֶה פָּסוּק מַזְכִּיר לִי אֶת הַחֲשִׂיפָה לַמְּרִיבָה? הָאֱמֶת הִיא שֶׁזּוֹ מִצְוָה מְפֹרֶשֶׁת – "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". הַפָּסוּק מְתָאֵר מִקְרֶה שֶׁל אָדָם הַנָּתוּן בְּסַכָּנָה, וּמְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה עַל הַצּוֹפֶה לְהִתְעָרֵב וּלְהַצִּיל אֶת חַיָּיו שֶׁל הַנִּרְדָּף. אָז נָכוֹן, הַמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ שׁוֹנֶה. אַף יֶלֶד לֹא מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ מַעֲשִׂים חֲמוּרִים כָּאֵלּוּ, וּבְכָל זֹאת, כַּעַס וְהַכָּאָה מַזְכִּירִים לִי אֶת אוֹתוֹ עִנְיָן.

אֲבָל זֶהוּ רַק חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַפָּסוּק. הַהַתְחָלָה שֶׁלּוֹ דֵּי מַפְתִּיעָה: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". לָמָּה מַפְתִּיעָה? כִּי לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּקְרִים שֶׁבִּשְׁנֵי חֶלְקֵי הַפָּסוּק.

זֶה לֹא סְקוּפּ!

רָכִיל מַזְכִּיר לָנוּ אֶת הַמִּלָּה רוֹכֵל, מִי שֶׁמִּסְתּוֹבֵב עִם סְחוֹרָתוֹ מִבַּיִת לַבַּיִת וּמְנַסֶּה אֶת כּוֹחוֹ בִּמְכִירָתָהּ. מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין זֶה לְדִבְרֵי רְכִילוּת? כְּמוֹ הָרוֹכֵל, גַּם הָרַכְלָן הוֹלֵךְ וּמְשַׁדֵּל אֶת הָאֲנָשִׁים לִקְנוֹת אֶת הַ'סְּחוֹרָה' שֶׁלּוֹ. וּמַהִי? פִּטְפּוּטִים וְדִבּוּרִים עַל אֲנָשִׁים. אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁכְּדֵי לְהִתְחַבֵּב עַל הַקּוֹנֶה הַמָּעֳמָד וּלְשַׁפֵּר אֶת סִכּוּיֵי הָרְכִישָׁה מִצִּדּוֹ פּוֹתֵחַ הָרוֹכֵל בְּשִׂיחָה עִם הַקּוֹנֶה עַל דָּא וְעַל הָא. מִתּוֹךְ חֹסֶר תְּשׂוּמֶת לֵב, עֲלוּלִים דִּבּוּרִים סְתָמִיִּים כָּאֵלּוּ בְּמִקְרִים רַבִּים לְהַגִּיעַ לְדִבְרֵי רְכִילוּת, וְהִנֵּה לָנוּ הֶסְבֵּר נוֹסָף לַקֶּשֶׁר בֵּין רוֹכֵל לִרְכִילוּת.

אַגַּב, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נוֹטָה הָאוֹת כ לְהִתְחַלֵּף עִם הָאוֹת ג (בִּשְׁתֵּיהֶן שֻׁתָּף הַחֵךְ שֶׁלָּנוּ בַּהֲגִיָּה. נַסּוּ בְּעַצְמְכֶם), וּמִכָּאן עוֹלֶה קֶשֶׁר בֵּין רָכִיל בְּפִיו לְבֵין הֲלִיכָה בָּרֶגֶל, הַמְּשֻׁתֶּפֶת לַסּוֹחֵר וּלְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ וּמְפַטְפֵּט דִּבּוּרֵי רְכִילוּת. אַגַּב, אָדָם שֶׁחוֹדֵר לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל אַחֵר וּמְגַלֶּה לַאֲחֵרִים אֶת סוֹדוֹתָיו נִקְרָא מְרַגֵּל – הוּא הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וּמְרַכֵל בִּידִיעוֹתָיו.

כְּדַאי לְהַזְכִּיר: דִּבְרֵי רְכִילוּת אֵינָם שֶׁקֶר. מְדֻבָּר דַּוְקָא בְּעֻבְדּוֹת נְכוֹנוֹת וּמְאֻמָּתוֹת. כַּאֲשֶׁר הַתֹּכֶן עָלָיו מְדַבְּרִים מֻמְצָא וְשִׁקְרִי מְכֻנִּים הַדִּבּוּרִים "הוֹצָאַת שֵׁם רַע". עוֹד חָשׁוּב לִזְכֹּר, שֶׁגַּם אִם הַדִּבּוּרִים הִנָּם דִּבּוּרֵי אֱמֶת הֵם אֵינָם מִשְׁתַּיְּכִים בְּהֶכְרֵחַ לִרְכִילוּת. כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּדִבּוּרִים בַּעֲלֵי תֹּכֶן שְׁלִילִי וּפוֹגֵעַ עַל הַזּוּלָת יִהְיוּ אֵלּוּ דִּבּוּרֵי "לָשׁוֹן הָרַע". דִּבְרֵי רְכִילוּת הֵם דִּבּוּרִים 'תְּמִימִים', בְּדִיּוּק אוֹתָם פִּטְפּוּטֵי הֶבֶל עַל פְּלוֹנִי וְעַל אַלְמוֹנִי. "פְּלוֹנִי אָמַר כָּךְ וְכָךְ…", "אֲבָל מְעַנְיֵן מָה אָמַר אַלְמוֹנִי עַל דְּבָרָיו שֶׁל פְּלוֹנִי…", וּבִכְלָל, "שְׁמַעְתֶּם מָה אָמַר פַּלְמוֹנִי כְּשֶׁשָּׁמַע מָה שֶׁאָמַר פְּלוֹנִי עַל אַלְמוֹנִי?…". בְּקִצּוּר, כָּךְ נִרְאֵית תַּעֲשִׂיָּה שְׁלֵמָה שֶׁל מִמְכַּר רְכִילוּת.

אֲבָל רֶגַע, אִם הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ הֵם אֱמֶת וְגַם אֵינָם בְּהֶכְרֵחַ דִּבְרֵי גְּנַאי – מַהִי בְּעֶצֶם הַבְּעָיָה בָּהֶם? הַהֶסְבֵּר פָּשׁוּט: דִּבּוּרִים מִסּוּג זֶה הוֹפְכִים אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים בּוֹ, בְּעֵינֵי הַמְּסַפֵּר אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתָם, לְהַצָּגָה אַחַת גְּדוֹלָה, שֶׁכָּל מָה שֶׁנּוֹתַר לִי הוּא רַק לִצְפּוֹת בָּהּ. הוּא מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם וּמְחַפֵּשׂ בּוֹ כּוֹתָרוֹת מְעַנְיְנוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ בֵּין דַּפֵּי הָעִתּוֹן. נִרְאֶה שֶׁפָּשׁוּט מְשַׁעֲמֵם לוֹ, וְלָכֵן הוּא מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן עוֹד וְעוֹד סִפּוּרִים שֶׁיִּגְרְמוּ לוֹ לְהִתְרַגֵּשׁ מֵהֶם.

וְכָאן נִכְנַס הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַפָּסוּק – "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". דַּע לְךָ, מַזְהִירָה הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמִּתְרַגֵּל לִרְאוֹת בִּבְנֵי אָדָם רַק כּוֹתָרוֹת מְרַתְּקוֹת בָּעִתּוֹן עָלוּל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי, בְּמַצָּב גָּרוּעַ יוֹתֵר: יְהוּדִי עוֹבֵר מִקְרֶה מְצַעֵר אוֹ שֶׁנִּכְנַס חָלִילָה לְסַכָּנָה, וּבִמְקוֹם לְהֵחָלֵץ לְעֶזְרָתוֹ אוֹ לִתְמֹךְ בּוֹ – הוּא צוֹפֶה מֵהַצַּד וְנֶהֱנֶה מֵהַכַּתָּבָה.

רְכִילוּת טוֹבָה

כַּאֲשֶׁר מִתְרַגְּלִים לְהִזְדַּהוֹת עִם הַזּוּלָת וְלָחוּשׁ בְּצַעֲרוֹ, יוֹצְאִים מֵהָאֲדִישׁוּת וּמִמֵּילָא מְאַבְּדִים דִּבּוּרֵי הָרְכִילוּת הַסְּתָמִיִּים אֶת עֲסִיסִיּוּתָם. הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא אִכְפַּתִּיּוּת שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.

מָתַי בְּכָל זֹאת טוֹב קְצָת לְרַכֵל?

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁיּוֹם הִלּוּלָתוֹ יָחוּל בְּדִיּוּק בְּעוֹד עֲשָׂרָה יָמִים, דָּרַשׁ עַל עַצְמוֹ פָּסוּק מִסֵּפֶר מִשְׁלֵי בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ: אֲנִי, אָמַר רַשְׁבִּ"י, "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד". כֵּן, יֵשׁ דִּבּוּרִים סוֹדִיִּים שֶׁעַד הַיּוֹם לֹא הִתְגַּלּוּ. הֵם הָעָבְרוּ בַּחֲשַׁאי מֵרַב לְתַלְמִיד שֶׁרָאוּי לְכָךְ. אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן נָהַג בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, וְכָךְ נָהֲגוּ גַּם אַחֲרָיו כָּל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כְּמוֹ הָאֲרִיזָ"ל וּמוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. בַּדּוֹרוֹת שֶׁלָּנוּ חוֹבָה עָלֵינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְלַהֲפִיצָם חוּצָה. "מִצְוָה לְגַלּוֹת זֹאת הַחָכְמָה"!

שֶׁנִּזְכֶּה לְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית וּלְרַכֵל סוֹדוֹת שֶׁל תּוֹרָה!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי