משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

פרקי אבות פותחים בתחילת התורה, בנקודת הראשית, והרמז: קבל תורה מסיני = בראשית (ורמז מיוחד לשנה שלנו: תורה מסיני = תשפא).

חז”ל מפרשים “הר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו”[א], וכן “הר חורב, שירדה חורבה לאומות העולם עליו”[ב]. הפירוש הפשוט הוא: בהר סיני ירדה שנאה-בקורת על אומות העולם שלא קבלו את התורה[ג]. פירוש שני: בגלל התורה אומות העולם שונאים את ישראל[ד]. ויש לומר שהא בהא תליא: ה’ שונא כביכול את האומות, וכיון שישראל מייצגים את ה’ והאומות חשים את השנאה את השנאה הזו לכן הם שונאים את ישראל.

אם כן, הר סיני קשור למדת הגבורה, כמו הביטוי המיוחד שהתורה ניתנה “מפי הגבורה” (וכן חורב = גבורה). גבורה פועלת הבדלה תהומית בין ישראל לעמים, כאשר במתן תורה מתגלה כי “ואֹהב את יעקב ואת עשו שנאתי”[ה].

במדות הלב משה רבינו מכוון כנגד מדת הנצח. אם כן, “משה קבל תורה מסיני” היינו שהנצח מקבל מהגבורה. בהמשך, יהושע הוא מזרע יוסף הצדיק המזוהה עם מדת היסוד. נמצא שהסדר הוא מגבורה (סיני) לנצח (משה) ומנצח ליסוד (יהושע). בשבע המדות זהו דילוג פנימי (מהספירה השניה לרביעית ולשישית), היוצר יחס חשבוני מובהק: גבורה נצח יסוד = נצח נצח נצח, הכל כלול במשה, “זכרו תורת משה עבדי”.

התורה עצמה “תורה מסיני” היא כנגד המוחין חכמה-בינה-דעת[ו]: “אורייתא מחכמה נפקת”[ז]; התורה אומרת “אני בינה לי גבורה”[ח]; “אין דעת אלא תורה”[ט]. שרש הגבורה (סיני) הוא בבינה (“אני בינה לי גבורה”), שרש הנצח (משה) הוא בחכמה (“מן המים משתיהו”), ושרש היסוד (יהושע) בדעת.

אכן, אע”פ שהתורה נתנה מסיני לישראל דוקא, דבר המעורר שנאה על האומות, התכלית היא שכל העמים יכירו באמיתת התורה שנתנה למשה בסיני, כחסידי אומות העולם[י]. סיני מלשון שנאה שייך לעבודת האתכפיא, אבל לבסוף מגיעים לאתהפכא, “אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה’ לעבדו שכם אחד”[יא], ולזה באה ‘המהפכה הרביעית’ בימינו.

[א] שבת פט, א.

[ב] שם ע”ב.

[ג] רש”י שם.

[ד] עיון יעקב. וכן בדרשות הר”ן דרוש שביעי.

[ה] מלאכי א, ב-ג.

[ו] תורה חכמה בינה דעת = 1225 (לה ברבוע, מט במשולש סוד כוונת ספירת העומר) = “זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר” (פסוק הרומז לכללות תריג מצוות התורה, שמי עם יה = שסה. זכרי עם וה = רמח).

[ז] זח”ב קכא, א.

[ח] משלי ח, יד.

[ט] סוטה מט, א.

[י] ראה הלכות מלכים פ”ח הי”א.

[יא] צפניה ג, ט.