שטות דקדושה

עם התקרב ימי הפורים, יוצא לנו לא אחת לחדד לעצמנו – וגם לילדינו – שהשמחה איננה הוללות. הבחנה זו היא, כמובן, נכונה עד מאוד, אך צריך גם להיזהר שלא ללכת לקיצוניות השניה – לא להתנהל בימי הפורים בכבדות מיותרת. אווירת ה’שטות’ שנמצאת באוויר יכולה לאתגר אותנו לחפש מהי ‘שטות דקדושה’.

שטות בקדושה?! יש דבר כזה?

עצי שיטים

חומר הבניה המרכזי בו השתמשו למשכן ולכליו היה “עצי שיטים”. השיטים הללו נדרשו בספרי החסידות כמורים על שטות דקדושה. יש גם את השטות של היפך הקדושה, ולמדו אותנו חכמים ש”אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות” (סוטה ג, א). מאמר זה נדרש על הפסוק “איש איש כי תשטה אשתו”, והוא כולל את כל הסטיות למיניהן. אך “זה לעומת זה עשה הא-להים”. בגמרא מסופר (כתובות יז, א) על רבי שמואל בר יצחק שהיה ‘מרקד אתלת’. הוא ערך ‘ג’אגלינג’ עם שלשה שיטי הדסים בעת החתונה, כדי לשמח את הכלה. רבי זירא התבטא לגביו שהוא מתנהג כשוטה, אך בסוף ימיו הוא ראה שמפסיק עמוד אש בינו לבין העם, ואז הבין ששיטתו היתה לערוך שטות בקדושה.

היכן גם אנו יכולות להכניס קצת שטות דקדושה לחיינו? רבי נחמן מברסלב הצביע על כך שבשביל לשמוח, מותר וצריך לפעמים לעשות גם קצת שטויות. ח”ו לא בדברים שליליים, אך מיני בדיחות טובות ושעשועים יכולים להיכנס לקטגוריה הזו. אווירת התחפושות, השירים והריקודים של ימי הפורים, גם אם אינם לכשעצמם שמחה פנימית, בוודאי יכולים להוביל אליה…

לצאת מהאיזון

ובעומק יותר, שטות דקדושה היא לחרוג מלהיות ‘בסדר’ וללכת ‘מעבר’. כל תיקון המידות וההפלגה בטובות שבהן יכולות להיכלל בקטגוריה הזו. גם אם באופן כללי נכון להיות מאוזנים, להיות חסידים זה להיות קצת קיצוניים לטובה… בפרט ביחס להתרחקות מכעס וגאווה, צריך לסטות ולברוח עד הקצה הנגדי כפי שמלמדנו הרמב”ם בשמונה פרקים.

שטות דקדושה היא גם לעשות דברים בשביל ה’, גם אם הם לא ממש הגיוניים. בדרך כלל הנהגתו של האדם צריכה להיות מדודה ושקולה, על פי שכל, אך לפעמים נדרש מן האדם ללכת ‘עד הסוף’ בשביל ה’, לפעול ב’מסירות נפש’. לדוגמא, נתינה של יותר ויותר צדקה, במאמץ החורג מן הנוח והמוכר, או עשיית דבר ‘הזוי’ בשביל להשכין שלום בית, הם בדיוק הדבר הנכון לעשות.

זה לא מתאים בכל יום ובכל השנה, אך כמו אסתר המלכה, מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, ועכשיו את יכולה לעשות משהו בשביל ה’, גם מעבר לטעם והיגיון.

 —

(ע”פ שיעור י’ שבט ה’תשע”ה).