חזרות וחיזורים

המושג המוזיקלי, 'חזרה', רומז ל'חיזור' אחר משהו יקר שאבד לי ול'רצוא' בנפש פנימה בטרם אני מוציא את התוצאה הסופית החוצה אל העולם.

מהי חזרה? אנו חוזרים על משהו לאחר שכבר עשינו אותו, אבל בלשון הדיבור אפשר לחזור גם לפני שעשינו. כך רגילים לומר: תזמורת, מקהלה, שחקנים או נואמים – עורכים חזרה לפני ההופעה האמיתית, תרגול ואימון מקדים כדי להגיע למשימה מוכנים ללא טעויות. גם בהלכה נפסק שהקורא את הפרשה בתורה צריך “לסדר אותה תחילה פעמיים ושלוש בינו לבין עצמו” (שו”ע או”ח קלט), אך מה הטעם לקרוא לזה חזרה?

 למצוא את התו האבוד

אפשר לומר שחזרה נקראת כך כיון שבדרך-כלל חוזרים על התרגול שוב ושוב, כמו “פעמיים ושלוש” בקריאת התורה. אך אפשר גם לדרוש את “לשון בני האדם” כאן כרומזת למשמעות פנימית יותר: כאשר אנו עושים חזרה, אנו מנסים לחזור לאיזה משהו קדום ולשחזר אותו. הפועל לחזור קרוב לפועל לְחַזֵר – כמו איש המחזר אחר בת זוגו, מתוך תחושה שבאמת אי-פעם הם היו ביחד, יש זיקה בין הנשמות שלהם, וכעת רק צריך למצוא את האבדה ולהחזיר את הדברים למקומם הנכון.

נכון שיש חזרות בהן הכל מוגדר וידוע מראש, רשמי ומתוכנן עד התו האחרון. אבל יש חזרות גמישות בהרבה – שאולי מצויות יותר אצל אנשים הנמצאים בשלב אישי של חיפושים, כמו בני נוער או רווקים המחפשים-מחזרים אחר בת זוגם – כולם באים לחזרה אבל רק חלק קטן ממה שיקרה בה ידוע מראש. בחזרה כזו רוצים ליצור חומרים לא מתוכננים, חומרים שנובעים מתוך החיבור האנושי שקורה באופן ספונטני באותו רגע בזמן, בתקוה שבזימון הנוכחי נמצא את הניגון שאנו מחפשים, נצליח תוך ריכוז וחזרות לחזור למחוזות בלתי ידועים ומוכרים ולדלות משם את התו המיוחד שאנו מחזרים אחריו.

 אלתור קדוש

יש במוזיקה מושג הנקרא ג׳אם סשן (Jam Session), אלתור של קבוצת נגנים כאשר מישהו מתחיל רעיון (שאולי הומצא במקום) וכל שאר הנגנים ממשיכים לפתח אותו. מסופר על הרב הקדוש רבי נחום מטשרנוביל זצ”ל, מגדולי צדיקי החסידות, שספרו “מאור עינים” נכתב מתוך דברי התורה שהיה דורש, אך הוא הסכים להכניס לספר רק את אותם חלקים שלא הכין מראש… יש משהו דוקא בדברים המאולתרים והלא-ידועים מראש (ג’אם) שמשקפים את נביעת התורה והנשמה העמוקה ביותר.

 רצוא ושוב

ניתן להתבונן על משמעות החזרה באופן נוסף. אחד המושגים החשובים בפנימיות התורה הוא “רצוא ושוֹב” (וידועה הגימטריה רצוא ושוב תורה), והנה החזרה ממחישה יפה את התנועה של ה’רצוא’. החזרה היא מעין ריצה אל מקום פנימי ונסתר, בתוכי או מעלי, שלב שבו עדיין אינני חושב על הקהל שאני הולך להציג בפניו את המופע אלא נסיון לחזור למקום שבו הדבר שאני חוזר אליו הוא מזוקק, טהור ונקי.

גם הביטוי באנגלית rehearsal (חזרה) מגיע מהפועל to hear , להקשיב ולהאזין בתוכי שוב ושוב עד שאשמע נכון את פנימיותי. רק ברגע שהגעתי לנקודה זו מתעורר בי הרצון לשוב למציאות – ‘שוֹב’ – ולהציג את זה שם באותו אופן שחשתי ברצוא, לכן צריך לעשות הרבה חזרות… אפשר גם לומר שהמעבר בין הרצוא והשוב הוא בין החזרה הרגילה, שבה אני לגמרי בתוך עצמי, לחזרה הגנרלית שמשמעותה חזרה רשמית עם מודעות מוחלטת כלפי חוץ.

על המצוה (שקראנו בשבת הקודמת) ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״, אומר הבעל-שם-טוב: קודם כל “הוכח” – תוכיח את עצמך (שכן בדקדוק “הוכח” הוא בצורת ‘מקור’, השרש למעלה מהזמן), ורק אחר כך “תוכיח” את חברך. קודם יש לחזור למקור התוכחה, לצייר איך הייתי רוצה שמישהו יוכיח אותי, או איך אני מוכיח את עצמי, ומכאן אפשר להתחיל לצייר איך להוכיח את החבר. אחרי כל העבודה הפנימית של “רצוא” למקור, אז מי שראוי יכול להוכיח, ובנידון שלנו: המנגן הכשר יכול להשפיע בעזרת נגינתו ופעולותיו, עם כל אהבת ישראל הדרושה.

לפי התוועדות י”ח כסלו תשע”ה

דילוג לתוכן