סיפורי צדיקים

רבי מנחם מענדל שניאורסון נולד לאביו רבי שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה, בכ”ט באלול תקמ”ט. בשנת תקנ”ג, בהיותו בן שלוש, נפטרה אמו. לבקשתה האחרונה, הוא אומץ על ידי סבו, אדמו”ר הזקן, שחבבו מאוד. בה’ בכסלו שנת תקס”ד, התחתן עם בת דודו, מרת חיה מושקא בת אדמו”ר האמצעי. לאחר הסתלקות חמיו, ב־ט’ כסלו תקפ”ח, החליטו החסידים לקבל עליהם את מרותו – אך הוא סרב פעמים רבות בסופו של דבר ניאות, בתנאי שלא יטרידוהו בענינים גשמיים. נודע כאחד מגדולי הפוסקים, ואף נקרא על שם ספר השו”ת שלו — ׳צמח צדק׳ [בגימטריא מנחם מענדל]. אמר וכתב מאמרי חסידות לרוב, ונודע בשתדלנותו עבור יהודי רוסיה [שאף ישב בגינה בכלא כמה פעמים]. בזמן נשיאותו הדפיס את הספרים ”תורה אור” ו”ליקוטי תורה” מדברי סבו, ייסד מושבות ליהודים עובדי אדמה ותמך בהם, ואף ייסד את העיירה שצעדרין. הסתלק בי”ג בניסן תרכ”ו ונטמן בליובאוויטש.

החסיד ר’ אברהם בער ירמי’ס מהאמיל, היה חקרן בטבעו וכבן עשר שנים היה בקי בספרי החקירה. אביו, החסיד ר’ ירמיה, חשש שמא חקרנותו תגרום לו לספקות, ח”ו, באמונה, ולכם הביאו אל כ”ק אדמו”ר הצמח צדק כדי שיברך אותו בכל טוב – ובפרט שלא יסור מן הדרך ח”ו, בגין חקירותיו.

הצמח צדק נטל את המטפחת שלו, סובב אותה סביב ידו הקדושה עד שהיד לא נראתה כלל, ונענע את המטפחת מצד לצד. “מה אתה רואה?” שאל הצמח צדק את הילד, שענה:
“את המטפחת נעה מצד לצד.” “ומה מניע את המטפחת?” שאל הרבי, “ידו של הרבי” ענה הילד.

הקשה הצמח צדק: “והלא אינך רואה את היד?” ומיד המשיך ואמר: “אלא, ברור לך בפשטות, שגם מה שלא רואים בעיני בשר הוא נכון ואמיתי…”

הנער קלט את המסר, ומני אז סרו ממנו הספיקות. הוא למד ונתעלה בתורה, בחסידות וביראת שמיים, עד שהיה לאחד מגדולי החסידים.

[זכרונם לברכה]

לאדמו”ר הצמח צדק היתה היכולת להראות באופן מוחשי, את האמונה שמעל לשכל האנושי. זוהי יכולת של רבי אמיתי, שהוא צדיק המגלה את ה’ לכל הקשורים אליו – והצמח צדק עושה זאת באופן חב”די, של “חקירה מתוקנת”. מחד – יש כאן הסקת מסקנות שכלית, ומאידך – ענינה הוא המחשת האמונה שלמעלה מטעם ודעת.

הרבי הצמח צדק נקרא על שמו של בעל ‘פרי הארץ’ – רבי מנחם מענדל מויטבסק. גם ה’פרי הארץ’ ניחן בחוש של המחשת האלוקות, אלא שהוא עשה זאת באופן ‘מקיפי’ יחסית, שאינו עובר דרך השכל בצורה מובהקת כל כך. הרבי הצמח צדק טרח תמיד להלביש את האלוקות בשכל: גם בסיפור זה, אך גם באמצעות תורת סבו הגדול, אדמו”ר הזקן.

ומעניין לראות, כי דווקא את יד ימינו, המסמלת את החסד והאהבה, הניע הרבי בסיפורנו. הדבר מרמז על המניע שמאחורי הלבשת האמונה בשכל: האהבה הגדולה לכל יהודי, והרצון להביא את האמונה לכל אחד – גם אם האמונה נסתרת כעת מעיני שכלו.