סיפורי צדיקים

י״ג באייר תשפ״ג

ה’דגל מחנה אפרים’ | לכבוד מי זה?

רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, נולד במעז’יבוז’ בשנת תק”ב (או תק”ח) לרבי יחיאל-מיכל אשכנזי ואדל, בתו של הבעש”ט. סבו הבעל שם טוב, באיגרת לגיסו רבי גרשון מקיטוב משנת תקי”ג לערך, מכנה אותו: “עילוי גדול בתכלית הלימוד”. לאחר פטירת סבו, למד אצל תלמידיו: המגיד ממעזריטש, רבי זאב וולף קיציס, ובעיקר אצל בעל ה’תולדות יעקב יוסף’. עם זאת, הוא עצמו קיבל גם ישירות מתורת סבו ואף מצטט בספרו אמירות ששמע מפיו. כיהן כרב ומגיד בסדילקוב, והנהיג עדה קטנה יחסית – כרבו בעל ה’תולדות’ כחו היה גדול בעיקר בכתיבה ובדרשה. בשנת תקמ”ח לערך שב רבי משה חיים אפרים לעיירת הולדתו מעז’יבוז’, ומשום שאחיו רבי ברוך כיהן שם כאדמו”ר פנה הוא להתפלל בבית מדרשו של סבו הבעש”ט, ואף הוא קיבל את חסידיו בעיר. קשר הידידות בין האחים היה הדוק מאוד, אף על פי ששניהם כיהנו בכתר האדמו”רות בעיר אחת. בי”ז באייר, ערב ל”ג בעומר שנת תק”ס, נפטר רבי אפרים ונקבר באוהל סבו במעז’יבוז’.

בהיות הרה”ק ר’ משה חיים אפרים (בן בתו של הבעש”ט ז”ל) מגיד מישרים בעיר סדילקוב, היה לו שונא שהציק לו למאוד ומרר את חייו, עד שנחלה ונפל למשכב. אחיו, הרבי ר’ ברוך ממעז’יבוז’, בא לבקרו, והצדיק שפך לפני אחיו את לבו.

ר’ ברוך שהיה בטבעו קפדן, אמר: “התפלל עליו שיענש ממרומים!” על זה ענהו ר’ משה חיים אפרים: “אִיך יוכל לעלות על דעתך לנקום ביהודי ולנטור לו איבה? הלוא התורה אמרה ‘לא תקום ולא תטור’?” ר’ ברוך השיבו: “הלא תלמיד חכם אתה ורבותינו אמרו ‘כל ת”ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם’. ואם על כבודך אתה מוחל, איך אינך חס על כבוד התורה?” אך ר’ משה חיים אפרים אמר בתמימות: “אמנם גם אני חשבתי כך. אך בכל פעם שהחלטתי לבקש עליו עונש מן השמים, הרגשתי שלא על כבוד התורה אני חס אלא על כבוד עצמי, ומיד פסקתי מלהתפלל על זה”.

[מתוך ‘זכרונם לברכה’]

הפגישה בין האחים הקדושים, רבי משה חיים ורבי ברוך, מדגישה היטב את השוני ביניהם:

בעל ה’דגל’ שייך לצד הימין של זקנו הבעל שם טוב, צד החסד והאהבה, ואילו רבי ברוך שייך לצד שמאל של הבעל שם טוב, מדת הגבורה. אף הגימטריא של שמותם מרמזת על כך:  משה חיים אפרים עולה אברהם אברהם אברהם, היינו ש’אברהם’, איש החסד, הוא ממוצע שלשת שמותיו, ואילו ברוך עולה בגימטריא כיצחק, איש הגבורה.

בהתאם לכך, היה רבי משה חיים אפרים בולט בענווה ובשפלות שלו (תכונות השייכות גם הן לאברהם, שהתבטא “ואנכי עפר ואפר”), ורבי ברוך נודע בקפדנותו ובמלחמתו נגד כל המתנגד לקדושה ולחסידות. כך חיו האחים גם במצב כלכלי שונה לגמרי – רבי ברוך היה בבחינת “הרוצה להעשיר יצפין” ואחיו בבחינת “הרוצה להחכים ידרים” (כשהצפון שייך לשמאל כנודע, ואילו הדרום מכונה בתורה “ימין”).

 

על כך מסופר, כי פעם ביקר רבי ברוך אצל בעל ה’דגל’ בשבת קודש, ונחרד לראות את גודל עניותו: המפה הפרוסה על השלחן היתה כמין שק, והפמוטות עשויות חמר. שאל אותו: “עד כדי כך?! אפילו פמוטי כסף אין לך?!” ענה כנגדו ‘בעל הדגל’: “ואתה יש לך פמוטי כסף?!” אמר לו הרבי ממעזיבוז: “הן”. שאל אותו: “ואיך היה לך כסף לקנות פמוטות יקרים כאלה?” אמר לו הרבי ממעזיבוז: “אני נוסע בין הכפרים והעיירות לפעול ישועות לבני ישראל, והמה מהנים אותי מכספם”. אמר לו בעל ה’דגל’: “אתה נוסע בעיירות ופמוטיך בבית, ואני מבכר לשבת בבית ושיהיו פמוטי בעיירות…”.

 

ונסיים ברמז נוסף, המלמד על מעלתו של הצדיק: משה חיים אפרים עולה “בצלמנו כדמותנו”. מכך ניתן ללמוד כי הצדיק העניו, הוא התגלמות הרצון העליון בבריאת אדם הראשון – כפי שממליצים על רבי שמעון בר יוחאי, שיום פטירתו חל למחרת זה של בעל ה’דגל’: “נעשה אדם נאמר בעבורך”!

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן