סיפורי צדיקים

כ׳ באייר תשפ״ג

רבי שלומק’ה מזוועהיל | יסוד שביסוד

רבי שלמה גולדמן מזוועהיל היה האדמו”ר הרביעי בשושלת זוועהיל, המתייחסת בן אחר בן לרבי יחיאל מיכל מזלוטשטוב, תלמיד הבעש”ט. נולד לאביו — רבי מרדכי גולדמן, האדמו”ר השלישי בשושלת ורבה של זוועהיל. עוד בחיי אביו נהג כרבי וקבל פתקאות מחסידים, ובשנת תרפ”ה, בעקבות איומי השלטון הקומוניסטי, ברח לפולין ומשם עלה ארצה והשתקע בירושלים. אף שניסה להסתיר את עצמו שמו יצא לתהילה כקדוש וכפועל ישועות בקרב יושבי ירושלים, שכינוהו בחיבה ‘רבי שלומק’ה’. נסתלק בכ”ו אייר תש”ה, ‘יסוד שביסוד’, ונטמן בהר הזיתים. בנו רבי גדליה משה התמנה לממשיך דרכו.

 

בחודש אייר תש”ה, ימים אחדים לפני הסתלקותו של הרבי ר’ שלומ’קה מזוויעהל, בעת שוכבו בבית החולים שערי צדק בירושלים, הלך רבינו (כ”ק מרן אדמו”ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצוק”ל) לבקרו, והזדמן עמו יחד לביקור הרה”ח רבי פנחס הלוי אייזן. בשעה שיצאו מחדרו של רבי שלומ’קה, נענה אליו רבינו ואמר לו: מקור נשמתו של הרבי מזוועהיל הוא מ”יסוד שביסוד”.
כעבור ימים אחדים, נצחו אראלים את המצוקים והאדמו”ר הקדוש מזוועהיל נסתלק לגנזי מרומים, היה זה ביום רביעי כ”ו אייר, ארבעים ואחד יום לעומר, יום הספירה של “יסוד שביסוד”…

הקשר המיוחד של רבי שלומק’ה ליסוד שביסוד, לא התבטא ביום פטירתו בלבד: בסיפורים רבים בולט הקשר בינו לבין יוסף הצדיק, שמידתו היא היסוד ונהוג לעלות לקברו ביום זה (וראוי לציין, כי אף שרבים מכירים כיום את המנהג הזה, מקורו בהתוועדויות מו”ר הרב שליט”א לפני שנים, בקבר יוסף). ואכן, הרבי מלעלוב שאבחן את הקשר הזה מספר סיפור נוסף אודותיו:

בהזדמנויות שונות היה רבינו מספר, כי בעצמו נוכח בשעת עריכת הטהרה לגופו הקדוש של רבי שלומ’קה בטרם הלוויה, אותה שעה חש פתאום בריח נפלא של בשמים ריחניים שפשט בחדר, ובטוח היה כי מנהג המקום הוא להניח בשמים בעת הטהרה. הוא ניגש אל האדמו”ר רבי גדליה משה, בנו של רבי שלומ’קה, ושאלו על כך, ולהפתעתו השיבו כי לא הניחו שם בשמים כלל וכלל! הרבי לא הסתפק בכך, ופנה אל שאר הנוכחים ושאלם אם גם הם מריחים בריח של בשמים, ואכן נענו כולם ואמרו כי גם הם חשים בריח הנפלא. עוד הוסיף הרבי וסיפר, שבשעת עריכת הטהרה היה רבי שלומ’קה נראה יותר חי מאשר בחיי חיותו…

משך שנים רבות, היה רבינו נוהג לערוך את שולחנו הטהור ביום כ”ו אייר, לכבוד יום ההילולא של האדמו”ר מזוויעהל זי”ע.

כמו יוסף הצדיק, שנחנט בבשמים לאחר הסתלקותו, גם גופו הקדוש של הרבי מזוויעהל נדף ריח נפלא, ונראה חי ממש ואף יותר מכך – כמאמר הזוהר: ” צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי“. אכן, רבי שלומק’ה חש קשר עמוק ליוסף הצדיק ולקברו, ועל ששהה שם שניות בודדות, חש תענוג עילאי:

סיפר הגה”צ ר’ אלי’ רוט זצ”ל: פעם אחת נסע עם רבו, הרה”ק רבי שלמה’קה מזוועהיל, למירון, והנהג היה ערבי. הרבי ציוה עליו לא לשלם למפרע, ולבקש ממנו לנסוע דרך קבר יוסף הצדיק בשכם. הנהג חומד הממון, לא הפסיק להציק לר’ אלי’ כדי לקבל את תשלום הנסיעה, עד שהוכרח לתת לו את הכסף.
רבי שלמה’קה ישב כדרכו בעיניים עצומות, שקוע ברעיונותיו. כשהמכונית הגיעה לסביבות שכם, פנה אל ר’ אלי’ ושאל: “נו, הוא נוסע ליוסף הצדיק?” השיב לו ר’ אלי’ כי הנהג משתמט ואינו רוצה לנסוע לקבר יוסף.
“האם שילמת לו כבר?” – שאל הרבי. “כן – השיב ר’ אלי – נאלצתי לשלם כי יראתי מפניו”. הרבי מזוועהיל נענה ואמר: “יראת מגוי? אבי מורי זצ”ל היה אומר שמי שהורג את הגוי העצמי שבקרבו, אינו פוחד מגוי”. הרבי הרים את ראשו ופנה אל הנהג הערבי, אף על פי שלא ידע את השפה הערבית, ואמר לו: “סע ליוסף הצדיק”! הנהג נבהל, וסימן בראשו כי יסע.
כשהגיעו לקבר יוסף הצדיק, צריכים היו כמנהג המקום להסיר המנעלים ולשלם דמי כניסה. הרבי חלץ נעליו, שילם ונכנס. השתהה שם כחצי רגע ויצא, ובצאתו נענה ואמר: “אהה… מרגישים כי פה טמון יוסף הצדיק…”.

מלבד הצדיקות והקדושה המשויכים כמובן ליסוד, ספירת היסוד קשורה במיוחד למידת האמת: היסוד עניינו התקשרות וחיבור, והוא גם המוליד ומבטא את כל כחות הנפש – והתקשרות של ממש, כריתת ברית כפי שמחייב היסוד המתוקן, מוכיחה ומחייבת את אמיתות הרגש והמחשבה שמאחוריהן. כמתבקש מכך, רבי שלומק’ה נודע כאיש אמת חסר פשרות, אפילו בעניינים זניחים לכאורה:

הצדיק היה איש אמת בתכלית – לא עשה אף תנועה קלה בשביל מישהו אחר, ולא הניח לאיש לעשות תנועה בשביל מישהו אחר. בכל יום היה הולך לכותל, ובדרכו היה יוצא לתחנת האוטובוס.

יום אחד, כשהמתין לאוטובוס, התיישב על המדרכה וחיכה, והרה”צ רבי אלי’ ראטה שהלך איתו ראה את הרבי מתיישב. גם הוא התיישב על הרצפה לידו, והנה האדמו”ר פונה אליו ושואל: “דו האלסט ביי דערביי” [אתה אוחז במה שאתה עושה]? ורבי אלי’ מיד קם ועמד. כוונת שאלתו היתה שאלה ישירה: האם בגלל שאני עושה את זה אתה עושה את זה, או שאתה לבד גם אוחז בזה? לבד רבי אלי’ לא היה עושה את זה, אז הוא מיד קם. גם במקרים רבים אחרים העיר לאנשים על חיפוש האמת.

 

עם זאת, רבי שלומק’ה איננו איש של ‘אותנטיות’ שטחית וחיצונית. אם היסוד הוא אמת, הרי שהיסוד שביסוד הוא “אמת שבאמת”. והאמת הזו, כמו ה”אמת לאמיתו” שבתורת רבי נחמן מברסלב, מצריכה התבוננות עמוקה יותר על המניעים וההקשר של כל פעולה:

מעשה באברך, שבכל יום לפני תפילת השחר היה שותה כוס קפה ומסתכל בעיתון חרדי. כשילדיו גדלו, נמלך בדעתו שבשביל החינוך זה לא מתאים: אמנם הוא עצמו לא אוחז בדרגה להתנזר מהעיתון, אבל בשביל ילדיו – שהרי לא מתאים שהילדים יראו שאבא לפני התפילה קורא עיתון עם כוס קפה – לקח חובת הלבבות או מסילת ישרים ועיין בו יחד עם שתיית הקפה.

לאותו אדם הציק שהוא עושה דבר שאינו אוחז בו, ושאל על זה את אא”ז הרה”ק רבי שלמה מזוועהיל זי”ע. ענה לו הרבי: ער “לשמה” אין חינוך הבנים” (-זהו ‘לשמה’ אמיתי בחינוך הבנים)!

 

מדוע הרצון לחינוך מסוים, אמיתי יותר מהחשק לקריאת עיתון?

נראה כי אמת אין פירושה תמיד הזדהות מלאה עם כל פעולה. אדם שנמנע מכל מעשה הנעים לו מעט פחות, איננו אדם אמיתי אלא שבוי – בידי רגשותיו, ההנחות המוקדמות שלו או התאוות שהורגל אליהם. פעמים רבות דווקא ההתעלמות מהם, שמתעוררת בסיפורנו על ידי תשומת לב לחינוך הילדים, משקפת נקודת אמת פנימית ועמוקה: היכן נראה לי כי ראוי שאמצא? מה הייתי רוצה שיעסיק את מחשבותי? לפי רבי שלומק’ה, זהו מניע אמיתי מאוד – וראוי לכוון את פעולותינו על פיו.

 

 

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן