סיפורי צדיקים

רבי מאיר (מאיר’ל) מפרמישלן נולד בשנת תק”ם לרבי אהרן אריה לייב, מבניו של ר’ מאיר הגדול מפרמישלן, תלמיד הבעש”ט. היה תלמיד מובהק לרבי מרדכי מקרמניץ, ולאחר פטירת אביו בתקע”ג, מילא את מקומו בהנהגה החסידית. מצעירותו עסק רבות בצדקה ובדאגה לעניים, ונודע כצדיק פשוט ועניו האומר את שיחותיו ותורתו ברמה המתאימה גם לפשוטי העם ואף בלשונות הגויים. נודע גם באהבת ישראל גדולה ולימוד סנגוריה על פושעי ישראל, וכן ברוח הקודש גלויה ומופתים רבים מספור שחולל. נלב”ע בכ”ט אייר תר”י, ודברי תורתו וסיפורים עליו נכתבו בספרים “אור המאיר”, “דברי מאיר” ו”מרגניתא דרבי מאיר”.

היה פעם יהודי אחד שהגיע להרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע”א ומסחרו היה בעיבוד ומכירת עורות, והוזלו המחירים של העורות מאד והיה לו הפסד גדול, ובא לשפוך מר שיחו לפני הרה”ק שיברכהו בברכה נאמנה שתרום קרנו בכבוד כבתחילה. אמר לו הרה”ק מפרמישלאן, שאין לו מה לדאוג כלל והעורות יתייקרו במהרה. והמליץ על כך הכתוב “ליהודים היתה אורה” יהודים צריכים עורות, “ושמחה וששון” שצריכים לחיות בשמחה! אבל לכאורה איך יתכן להיות בשמחה, אם העורות הוזלו? אלא “ויקר” העורות יתייקרו במהרה ממש… וכך הוה, שהעורות התייקרו והרויח ממון הרבה.

ולכאורה יש לשאול, איך שייך לדרוש כך בפסוק? הרי בקרא כתוב אורה באל”ף ועורות כותבים בעי”ן! אמנם יש לומר, דאיתא במדרש “בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות עור באל”ף, כותנות אור”. הרי חזינן דלרבי מאיר היה הכח והממשלה להפך אות עי”ן לאות אל”ף, וכמו כן היה בכוחו להפך אות אל”ף לאות עי”ן, וכנראה שהרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן היה ניצוץ מנשמתו של התנא האלקי רבי מאיר, ועל כן היה בכחו להמליץ “ליהודים היתה עורה”.

רבי מאיר מפרמישלן אהב מאוד תורות ומופתים המבוססים על חידודי לשון. הוא לא היסס לשלב בהם גם את השפות המדוברות כיידיש ופולנית, וגם פעל ישועות בעת שתיית התה שלו – בהסבירו כי תה רומז ל”תהא השעה הזאת שעת רחמים”… המספר מחבר זאת באופן מופלא עם דמותו של התנא רבי מאיר, שבס”ת תורה שלו היה כזה ‘חידוד’ לשון!

והנה, אפילו שמו, מאיר, הוא סוג של חידוש לשון. כשם פרטי הוא לא מופיע כלל בתנ”ך, ולפיכך הוא חלק חשוב מחידושו של רבי מאיר בעל הנס. תורתו אינה דבר מובן מאליו: על רבי מאיר נאמר ש”האיר עיני חכמים בהלכה”, ו”לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו”, ומלבד זאת ראשי התיבות של שמו הם רוח אפינו משיח הוי‘ – מה שמרמז על תורתו המשיחית.

גם הכינוי של רבי מאיר התנא, “בעל הנס”, מתאים מאוד לרבי מאיר מפרמישלן. הוא נודע במופתים הרבים שחולל, והדבר אף עורר עליו מחלוקת מצד צדיקים אחדים בדורו.

הקשר הנשמתי לא מתמצה בשני הצדיקים הללו: רבי מאיר מפרמישלן הוא נכדו של רבי מאיר הגדול, שכונה אף הוא בדיוק כנכדו המפורסם. לאחר מכן, עובר השם מאיר בשושלת צאצאיו לרבי מאיר מקרטשניף בנו של רבי מרדכי מנדבורנה, ועד לרבי מאיר אייזיקהאן בעל ה”מבשר טוב” – כמבואר בארוכה בגליון לפרשת ראה אשתקד. כל זה מרמז על כך, שלשם מאיר יש קשר מיוחד לגלגול נשמות – וניתן להמליץ על כך את הסיפור הידוע, שאדמו”רי חב”ד חיבבו מאוד:

בעירו של הרה”צ ר’ מאיר מפרימישלאן היו בתי הטבילה מתחת להר גדול, וכשההר היה חלקלק היו מוכרחים ללכת מסביב. והרה”צ ר’ מאיר הלך דרך ההר גם בתקופה שהיה מחליק, פעם הגיעו אברכים אחדים שלא אחזו ממופתים, ורצו להראות שגם הם יכולים ללכת בדרך החלקלקה, והלכו דרך ההר, וכשעלו ניזוקו, אח”כ שאלו את ר’ מאיר, מדוע אף אחד לא יכול ללכת בדרך החלקלקה והוא הולך תמיד דרך ההר? השיב להם ר’ מאיר: כשקשורים למעלה לא נופלים למטה.

רבי מאיר נותר תמיד “קשור למעלה”, לגלגוליו הקודמים, ו”לא נופל למטה”, רמז לגלגוליו הבאים [שאינם נופלים מדרגת-קדושתם אבותיהם]. יתכן שיש לכך קשר גם לנשמתו של הרמב”ן – שבין הראשונים היה התומך הגדול באמונת הגלגול. אך לא רק לגלגוליו שלו היה מודע רבי מאיר, אלא לכל הנשמות הקשורות בו ומתגלגלות – בין אם לטוב ובין אם למוטב:

מעשה באדמו”ר ר’ מאיר פרמישלאנער זצ”ל שבא להתאכסן בבית אחד מחסידיו. תוך כדי שיחה ביקש ממנו להראותו את סוסיו. בחר לו ר’ מאיר אחד מן הסוסים ואמר לאותו חסיד: סוס זה מצא חן בעיני, תנהו לי. ענה החסיד: יבחר לו רבינו סוס אחר ואתנהו לו. אבל סוס זה אי אפשר לי להוציאו מרשותי, כי הוא הנבחר מכולם ועליו פרנסתי. שתק רבי מאיר. כעבור זמן פתח ר’ מאיר ואמר לו: הראני את שטרי החוב שבידך. בחר לעצמו שטר אחד ואמר לו: תנהו לי במתנה. השיב החסיד: בעל השטר נפטר כבר מן העולם ואין ממי לגבותו, ולא תצא לרבינו כל תועלת מן השטר הזה. אמר לו: אף על פי כן, תנהו לי. נתן לו את השטר. נטל ר’ מאיר את השטר בידו וקרעו לגזרים. מיד שמעו קול צעקתו של המשרת: הסוס הטוב נפל ומת. הבין החסיד שדברים בגו, ושאל את ר’ מאיר לפשר הדבר. אמר לו ר’ מאיר: דע לך, שהחתום על השטר היה מסתופף בצילי, ומאחר שמת ולא שילם לך את החוב נגזר עליו להתגלגל בסוס ולעבוד בשבילך. ואני רציתי לפדותו מידך. אולם מאחר שסרבת לתת לי את הסוס, בקשתיך לתת לי את השטר. וברגע שנקרע השטר, הרי ויתרת על החוב ואינו חייב לעבוד יותר בשבילך, לפיכך מת וקיבל את תיקונו.

[כל הסיפורים מספר זכרונם לברכה, מדור רבי מאיר מפרמישלן]