סיפורי צדיקים

רבי מרדכי מנחם מענדל קאליש, ׳הרבי השותק׳ מווארקי, נולד בשנת תרע”ט לרבי ישראל  יצחק, מייסד שושלת ווארקי ממנו קבל תורה וכן היה תלמידו של רבי מנחם מענדל מקוצק. כבר בחיי אביו הנהיג קבוצה קטנה של חסידי ווארקי, בהם מגדולי החסידים, שהדריך בדרכו המיוחדת בעבודת ה׳ הממזגת בין חסידות ווארקי הלבבית לחסידות קוצק החריפה. חבורתו הייתה נקראת ”לייב־גווארדיה” (חבורת האריות). לאחר פטירת אביו, בכ”ב בניסן תר”ח, מיאן רבי מנדל לקבל את עול ההנהגה, במקומו הוכתר לאדמו”ר רבי שרגא פייבל מגריצא. הרבי מגריצא נפטר לאחר כחצי שנה בחג הסוכות תר”ט, ורק אז, בהוראת רבי מנחם מענדל מקוצק, ניאות לשבת על כיסא אביו והחל לכהן כאדמו”ר בווארקי. הצדיק מיעט מאד בדיבור, וגם דברי תורה השמיע בקיצור נמרץ. בחג הפסח תרכ”ח חלה, ולאחר חג השבועות לקחוהו לוורשה – שם נסתלק לאחר מספר ימים, בט”ז בסיון.

מרן רבי מנחם מענדל התפרסם כאיש פלאי, והיה מתעסק במסחר עם הקוזאקים. אביו הרה”ק מווארקי התנה בשעת שידוכו עם מחותנו ר’ הירש ליב, שיעניק לחתנו כמה כסף שיבקש, והמחותן הסכים.

פעם עשה מרן רבי מנחם מענדל עסק עם איזה קוזאק – שהוא יצלוף לו חמשים מכות, ובעד כל מכה יעניק לו מטבע “דרייער”, ובאישון לילה בא לבית חותנו וביקש הימנו סכום המטבעות שהתחייב לקוזאק, ובאין ברירה קם ממטתו ונתן לו חמשים מטבעות.

שוב העיר את חותנו, באמור לו כי הוסכם בינו ובין הקוזאק, שהמכה והנלקה אין ביכלתם למנות חשבון צדק של המכות, ובכן הוא רוצה שחותנו יספור את המנין המכוון…

בסיפור משעשע ומעורר חלחלה כאחד, מתגלה לנו פן מיוחד ותקיף באישיותו של רבי מענדל. כאילו לא די בהנהגה הלא שגרתית העומדת ברקע הסיפור (מתי שמעתם לאחרונה על רבי המנהל עסקים עם קוזאקים?!) רבי מנחם מענדל גם יודע לעמוד בתוקף על קיום ההסכם בין הוריו לחמיו, והוא אף מעמיד את חמיו לצפות כיצד הוא מוריד את כספו לטמיון על קבלת ההצלפות…

ומעניין: אף שבאופן כללי התנגד רבי מנחם מענדל לסיגופים, כאן היה לו עניין מיוחד בכך. ככל הנראה הייתה זו “אתכפייא המביאה לידי אתהפכא”  בלשון הרבי מליובאוויטש: פעולה של גבורה וכפיה עצמית חיצונית, שבסופו של דבר גורמת למהפך פנימי ועמוק בנפש. לאיזה מהפך חתר הצדיק, שלשמו נדרשו לו חמישים צליפות? אין לנו דרך לדעת בוודאות, כי “הרבי השותק” שמר על סודותיו בקנאות. אך אמרה  שנמסרה ממנו בהקשר אחר, יכולה לשפוך אור מסוים על העניין:

רבי מנחם מענדל אמר על עצמו: “כשאגיע לנו”ן ידעו הכל מי אני…”, ולא הגיע לשנת הנ’ כי נסתלק בעודו כבן מ”ט.

מה צריך היה לקרות כאשר יגיע רבי מנחם מענדל לגיל חמישים? ומדוע זה לא קרה בארבעים ותשע השנים שקדמו לכך? נשים לב ללשונו של רבי מענדל: “כשאגיע לנו”ן ידעו הכל מי אני…”.

הדבר אליו שואף רבי מנחם מענדל אינו סתם מספר מכובד של שנים. הנ’ רומזת לדבר נוסף: שער הנ’. שער הנ’ הוא מה שנמצא מעבר ליכולת ההשגה האנושית, ואפילו משה רבנו לא השיג אותו – ועל כך נדרש הפסוק: “ותחסרהו מעט מאלוקים”.

שער הנ’ שייך לספירת הכתר, שהרובד העמוק והנסתר שבה מכונה בזוהר “רישא דלא ידע (את עצמו) ולא אתיידע (לזולתו)”. כאן נחשף ממד מפתיע של שער זה, ובמובן מסוים אף הפוך: היודע את שאי אפשר לדעת – זוכה שכולם ידעו מי הוא. אבל מה בין הכרה ציבורית לשער החמישים הפנימי, שלא נודע אפילו לעצמו?

כנראה שלכל צדיק וצדיק יש ‘שער חמישים’ משלו, המרחף מעל כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולגלות בעולם. הביטוי “השגות עליונות” נתפס בדרך כלל כהבנה של משהו חיצוני לאדם, אך למעשה, נשמות ישראל הן חלק בלתי נפרד מאביהן שבשמיים. כיוון שכך, גם ההשגה האלוקית העליונה ביותר של כל יהודי היא למעשה חלק מהאישיות שלו, ה”חלקנו בתורתך”. אך שער הנ’ הפרטי הוא לא רק האופן בו נשמתו של יהודי מסוים מבינה את בוראה, אלא משהו שעליו להנחיל לעולם כולו. כך מבואר כי בנפשו של כל יהודי מסתתר ניצוץ של משיח, המחכה להתגלות ולגאול את החלק השייך לו בעולם. כאשר הניצוץ הזה מתגלה בשלמות, אף אחד אינו נשאר אדיש לו.

כמובן, כדי שניתן יהיה להכיר אדם באופן כזה נדרשת קודם לכן הכרה שלו בעצמו. זו משמעות אמרתו של רבי מנחם מענדל המייחל להגיע למצב בו יכירו אותו כולם. אך ההכרה העמוקה הזו אינה משימה פשוטה, במיוחד לצדיק גדול שהאין סוף שבו נוכח כל כך. מסופר כי גם הבעש”ט התבטא, ממש לפני הסתלקותו, ש”רק כעת אני יודע מפני מה ירדתי לעולם הזה”. לפעמים הכרה עצמית באה רק ברגע האחרון, וגם על משה נכתב כי השיג בהסתלקותו את שער הנ’.

יש לשער, כי קיים אצל הרבי מווארקי ניחוש באשר למהותו ומהות שער הנ’ שלו, אבל כדי שיוכל להכירו גם לאחרים עליו לדעת אותו בשלמות. אך כמו ברוב העניינים הקשורים למשיח, לריבונו של עולם יש תוכניות אחרות… הרבי מווארקי הסתלק בשנתו הארבעים ותשע, מבלי שיהפוך לידיעה את האמונה החמקמקה ביותר. אפשר רק לנחש, כי קיים קשר בין רצונו של רבי מנחם מענדל להגיע לגיל חמישים לבין העסקה שביצע עם הקוזק. כנראה לכך התכוון כשקנה ממנו חמישים הצלפות…