סיפורי צדיקים

רבי שלמה הכהן רבינוביץ’ מרדומסק נולד בשנת תקס”א לרבי דוב צבי הכהן ולרעייתו פרומט, שהיו ממשפחת מתנגדים מיוחסת. בילדותו התחנך בפיוטרקוב אצל רבי אברהם צבי, מחבר “שו”ת ברית אברהם”, ואצל רבי דוד חריף בעל “בית דוד” – מתלמידיו של “היהודי הקדוש”. בפיוטרקוב נמשך רבי שלמה לחסידות, ועסק גם בכתיבת חידושים ופלפולים. הצדיק נשא לאשה את הרבנית גיטל בת רבי שמואל מבארזילוב, ולאחר חתונתו הלך להתגורר אצל אביו בפשדבורז’ ושימש כמלמד עד שנת תקצ”ד. בתקופה זו התקרב מאוד לסבא קדישא מרדושיץ שהיה רב העיירה, ובשנת תקצ”ד מונה לרב ברדומסק. בשנת תר”ג נפטר הרבי מרדושיץ, ורוב חסידיו קבלו עליהם את מרות רבי שלמה – בעוד הוא עצמו התקרב לרבי משה מלעלוב, עד עליית רבי משה לארץ בשנת תרי”א. התפארת שלמה נודע גם כ”בעל תפילה” ומלחין נפלא, ומסופר שאחרי פטירת החידושי הרי”מ מגור, בכ”ג באדר תרכ”ו, אמר שמקובל אצלו שכשיסתלק צדיק הדור יקראו לו להיות בעל תפילה בקבלת שבת בשמים. אכן, בליל שישי של אותו שבוע, כ”ט אדר, נפטר רבי שלמה. בנו רבי צבי מאיר ירש את רבנות העיר רדומסק, ואילו בנו השני, רבי אברהם יששכר בער, מונה כרבי וכממשיך שושלת רדומסק.

סיפר נכדו של התפארשת שלמה:

פעם בא אליו חסיד אחד, ת”ח גדול, בקובלנא על כך שיש לו בת גדולה והגיעה לפרק בתולה נישאת, ולרש אין כל. החסיד נתן לו פיתקא, וכתב בתוך הפיתקא כי הוא “עני”. כאשר קרא רבי שלמה הפיתקא, התחיל לומר: הא, הא? עני! צא תיכף מביתי! עני חשוב כמת, והלא אני כהן! צא מהר…

האיש נתבהל, ורץ החוצה מחמת פחד. וצעק הצדיק אחריו, בא נא, בא נא, הלא בוודאי אתה מת מצוה, וכהן מותר לטמאות למת מצוה… ונעשה צחוק. אמר הרבי: מאין לך לחם לאכול, שאתה שואל ודואג על החתונה? ולחם יש לך?

האיש החל מגמגם בלישניה, והשיב: הלא לאמונה, רבינו, כי גם לחם אין לי. אא”ז שאלו, אבל הלא אתה עושה המוציא בכל יום, ומאין לך לחם לעשות המוציא? השיב האיש, שעיקר פרנסתו והצלחתו ללחם המוציא היא רק מה שזוגתו מפרנסת אותו בקצת רווחים שמרווחת. טוב, טוב! צעק הצדיק, ראו נא, אשתו מפרנסתו! כבר ראינו המסחר הטוב שעשה אדם הראשון שאשתו נתנה לו לאכול, ואתה אומר שאשתך מפרנסתך!… ומאין באמת לה הרווחים?

השיב: אשתי הולכת לחצרות של אדונים, ומוכרת שם ירקות וכדומה, ומזה מרווחת קצת ללחם המוציא. השיב הרבי: אם כן אפוא, “וחצרות ודי זהב”. שאם הולכת בחצרות, הלא די זהב, לך וסע לביתך והשם יעזור לך שאשתך תצליח בדי זהב.

האיש נבהל ונרעד ונסע לביתו, ואשתו שאלתו: מה הבאת מן הרבי? ולא ידע מה להשיבה.

אבל ראו זה פלא, כי לאחר זמן קצר, פתאום באה אשתו לביתו והראתה לבעלה: ראה! זה מצאתי בחצר האדון היום. איזו חבילה מונחת בבוץ. הם פתחו התכריך ונבהלו: כי מצאו שם שלש מאות זהובים, אשר בזמן העבר היה זה סכום חשוב. נתן החסיד ק”ן זהובים לנדוניא והוצאות החתונה, ומהשאר עשה מסחר, והצליח כל ימי חייו.

עד אחר פטירת הצדיק החזיק החסיד את המעשה בסוד, ואז בא לבנו אדמו”ר בעל חסד לאברהם זצ”ל, וסיפר לו זאת לעיני כל. ואמר אדמו”ר זצ”ל: מה לנו לדבר מאבי זצ”ל? אבי זצ”ל היה “איש פלא”, שהוציא והשתמש כל רוח הקודש וכל מופתיו ונפלאותיו רק עם הפתגמים שלו, למען לא ירגישו בזה כלל, כי מופת הוא, עכ”ד.

מדוע הפחיד רבי שלמה את העני, והבריח אותו החוצה? אם רצה בסך הכל להסתיר את רוח הקודש שלו, לא יכל לנקוט בדרך מתונה יותר?

ניתן לומר, כי בכדי להפוך את מזלו של העני לטוב, הוכרח הצדיק לבטל ו”לאיין” את מהותו הקודמת. הוא עשה זאת על ידי הכרזתו כמת וגירושו מהחדר, ולאחר שהפך ל”מת מצווה” חזר לחיים חדשים: שהרי על המצוות נאמר “כי הם חיינו”… כך יכל הרבי להמשיך לו את הישועה ולשנות את חייו. ומלבד זאת, ללבוש המשונה הזה שלבש המופת ישנו תפקיד נוסף: “רבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן”. כשם שבטרם השיעור פתח רבה בבדיחה, כדי לעורר את התלמידים ולהרחיב את דעתם, הפיח הרבי מרדומסק חיים חדשים ב”מת המצווה” שלו. אך בניגוד לרבה, שלאחר הבדיחה ישב באימה למסור את שיעורו, הקדים רבי שלמה את האימה לצחוק ויצר בכך תהליך של “פחד יצחק” – בו הפחד עצמו נמתק בצחוק משחרר. עוד יש לומר, כי כוחו המיוחד לשמח ולבדח את הדעת בקדושה בא לו דווקא מהיותו כהן – השייך למידת החסד.

רמז נוסף הטמון בבדיחת הקודש של הצדיק, מגלה כי יש כאן תיקון של חטא אדם הראשון, שהביא מוות (ועניות…) לעולם. החטא היה על ידי האשה, שנתנה לאדם לאכול מפרי עץ הדעת. אך כאן, האשה מפרנסת בקדושה תלמיד חכם וחסיד – ובזכותה דווקא  תבוא הישועה.