סיפורי צדיקים

פעם אחת נסע הרב הקדוש רבי ישראל מרוז’ין בדרך, והנה פגש בעוד צדיק גדול שהיה אף הוא בדרכים, רבי משה צבי מסאווראן שמו, תלמידו המובהק של רבי לוי יצחק מברדיטשוב.

שני הצדיקים, הרבי מרוז’ין והרבי מסאווראן, היו מיודדים מאוד. הפגישה התקיימה ליד אכסניה אחת (קרעטשמע), אך האכסניה הייתה מלאה ולשניהם לא היה מקום. מה עשו השניים? כל אחד הוציא מהעגלה שלו ארגז, ויחד הם ישבו והתוועדו.

הדבר היה בחודש אלול, זמן של התעוררות תשובה, כאשר הימים הנוראים ממשמשים ובאים, ועוד מעט יבואו המוני החסידים להתקבץ אצל הרבי בראש השנה.

ישבו שני הצדיקים והתוועדו, ואז שאל הרבי מרוז’ין את חברו: “היות והרבה אנשים באים אליך לראש השנה, לימים הנוראים, איך אתה נוהג עם כל הציבור הקדוש שמגיע אליך?”. ענה הרבי מסאווראן “כולם נסקרים בסקירה אחת”. הקשה הרבי מרוז’ין: ״זה נאמר על ה’, ׳הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם׳, ובראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. אבל מה אתה עושה?״.

שאל הרבי מסאווראן את הרבי מרוז’ין בחזרה: ״הרי גם אליך מגיע ציבור גדול מאוד, ומה אתה עושה עם כולם בראש השנה?״.

השיב הרבי מרוז’ין: ״לקראת ראש השנה באים הרבה יהודים, מאות ואלפים. כל אחד מהם נכנס אליי לפני ראש השנה. כשהוא נכנס אליי, אני מסתכל עליו והוא עליי, ואז הוא נחקק על לוח לבי. כשמגיע ראש השנה, בפרט בזמן התקיעות, אני פותח את הלב שלי לקב”ה, ובאותו רגע, כל הפתקים (הצעטלאך והקוויטלאך) של כולם נמסרים ישירות לה’״.

*

האמירה הקצרה של הרבי מרוז’ין מלמדת הרבה מאוד, הן על היחס בינו ובין אלפי חסידיו והן על העמידה שלו נוכח ה’, כאשר המפתח הוא הלב (״מפתח הלב״). כמו מלך ישראל אמיתי, לבו של הרבי “הוא לב כל קהל ישראל”. הוא איננו צריך לחפש בפתקים שכותבים אליו, אלא הוא אומר לכל חסיד וחסיד: “אני רק צריך לראות אותך, ואז אתה נחקק על לבי”. כעת, בזמן הכי פנימי, הרבי מניח את לבו ופותח אותו בפני ריבונו של עולם, הוא והם כאחד לפני ה’. ממילא, כשהצדיק עושה תשובה – כולם מתעוררים גם הם לעשות תשובה, והכל יחד נכתבים ונחתמים בספרם של צדיקים גמורים לשנה טובה ומתוקה.