סיפורי צדיקים

רבי מאיר פאפירש, מחשובי המקובלים בדור שלאחר האר”י, נולד בשנת שפ”ד בקרקא, לאביו רבי יהודה לייב אשכנזי כ”ץ. בהיותו כבן שלוש עשרה שלחוהו הוריו ללמוד בירושלים, שם קיבל את תורת הקבלה מפי צדיקים רבים – ובהם רבי ישראל אשכנזי בעל היכל ה’, ורבי יעקב צמח הרופא. בהגיעו לפרקו נשא את בת רבי עזריה זאבי, והמשיך ללמוד בישיבת המקובלים בירושלים. על אף גילו הצעיר התעטר בשבחים גדולים בידי גאוני דורו, והסדר בו ערך את כתבי האר”י נתקבל על כל הלומדים. נסתלק בירושלים ב’ אדר תכ”ב, ונטמן בהר הזיתים.

בהקדמה שכתב רבי מאיר לספר “עץ חיים” של רבי חיים ויטאל, כתב כי “נפשי חשקה בתורת חכמת הקבלה, ורשפי להבת אש חשקת חמדת חכמת הקבלה – מיום שהייתי בן י”ג שנה בערה בי כאש בוער בעצמותי. עד שהביאני המלך חדריו, וזכיתי וטעמתי בקצה המשענת בבית הרב המובהק החסיד העניו, הרופא החכם השלם, מוהר”ר יעקב צמח נר”ו. ולמדתי ספריו, ומצאתי חן בעיניו”. ואכן, נדודיו מקרקא לירושלים בגיל צעיר כל כך, נשאו פרי: בעקבות רבו מהר”י צמח, הוא החל לערוך ולסדר את דברי האר”י ז”ל, שנרשמו בשעתם כפי שנאמרו – ללא סדר ומיון בין פשט, דרוש וכוונות.

את עבודתו זו החל עוד בירושלים, אך להשלמתה זכה, באופן מפליא, דווקא מתוך המסע שקטע את מלאכתו: לאחר פרעות ת”ח ות”ט, חפץ רבי מאיר לדרוש בשלום משפחתו ויצא לדרך לפולין. כשעבר בדרכו בעיר דמשק, התארח לשמונה ימים אצל רבי שמואל – בנו של רבי חיים ויטאל. והנה, כששהה בבית רבי שמואל, מצא רבי מאיר פתק בכתב ידו של אבי מארחו – רבי חיים. בפתק נאמר, כי יש לחלק את כתביו בקבלה לשלושה חלקים. בעקבות כך, פיצל רבי מאיר את הכתבים: לחלק הראשון קרא “דרך עץ החיים” (והוא הקרוי בימינו “עץ חיים” עם מהדורא בתרא); לשני קרא “פרי עץ חיים” ולשלישי “נוף עץ חיים”.

לאחר מכן שהה באיסטנבול מפורים עד שבועות, שם המשיך במלאכתו, ובהגיעו לקרקא השלים אותה לגמרי. בקרקא שהה עד שנת תי”ד, העמיד תלמידים וכתב מחיבוריו על הקבלה, ולאחר מכן שם פעמיו שוב לירושלים. מסעו חזרה ארך שנה, וכשהגיע לארץ היה חולה ורצוץ מהנדודים הממושכים. שבע שנים לאחר מכן, ב’ אדר תכ”ו, נסתלק הצדיק בהיותו בן שלושים ושמונה בלבד.

[זכרונם לברכה]

מסופר, כי בסוף ימיו אמר האריז”ל שיחזור להבהיר את דבריו. מתבקש אם כן, לראות ברבי מאיר את החזרה הזו: בגיל צעיר מאוד כבר בער ליבו אל הקבלה, הוא חיבר ספרים רבים והפך לבר סמכא מרכזי בדברי האר”י, ולבסוף הלך לעולמו בגיל שלושים ושמונה – בדיוק כאר”י הקדוש.

בזכות כתביו, ויותר מכך בזכות סידורו החשוב לכתבי האר”י, שמור לרבי מאיר מקום מיוחד בין גדולי המקובלים. חיבורי ה”עץ חיים” שסידר הפכו למקור העיקרי לתורת הקבלה, וספרים רבים שחיבר הפכו לאבני יסוד בה. החיד”א מספר כי בסך הכל חיבר רבי מאיר שלושים ותשעה ספרים, כמניין “טל אורות טלך”, ומהם ידועים כיום רק כשלושה עשר.

גם גדולי החסידות העריצוהו מאוד: הנהגותיו מהוות מקור למנהגים שונים בחסידות חב”ד, וספרו “אור צדיקים”, עם הנהגות ודברי מוסר, זכה לשבחים רבים מפי צדיקים. מהר”י מבעלז עודד הדפסת סידור שהנהגות “אור צדיקים” משולבות בו, באומרו, כי על ידי ספר זה התחיל אביו הקדוש להיכנס בעבודת ה’. על ספר זה אמר גם ה’דברי חיים’ מצאנז, כי רק הנוהג על פיו ראוי להיקרא חסיד.

קישור מעניין של רבי מאיר לתורת החסידות, נמצא בגימטריא של שמו: רבי מאיר פאפריש עולה חשמל חשמל חשמל, המרמז לאחת התורות היסודיות של הבעל שם טוב. לחתימת מדורנו, נעמיק בה מעט:

על פי תורה זו, המילה ‘חשמל’ מספר יחזקאל מתווה תהליך של שלושה שלבים: חש – הכנעה (כשהמילה ‘חש’ משמעה שתיקה); מל – הבדלה (במשמעות מילה וכריתה); ומל – המתקה (מילול ודיבור, היפוכה של השתיקה שקודם). כל תהליך נפשי העובר על האדם, מורכב משלושת הצעדים הללו: ראשית יש להיכנע – להכיר בחסרון ובצורך להשתנות, מה שמתבטא בשתיקה המתכנסת פנימה. לאחר מכן ניתן להבדיל בין הטוב והרע, ורק לאחר שני אלה ניתן לדבר ולהביע את הטוב לבדו.

והנה, במעשה מרכבה מוזכרת המילה ‘חשמל’ בדיוק שלוש פעמים, כמניין רבי מאיר פאפריש! שלוש ההופעות מלמדות על שלוש המדרגות של סוד החשמל, אך גם על כך שכל מדרגה היא ‘חשמל’ בפני עצמה, כלומר מורכבת גם היא משלוש המדרגות. כמו עץ שכל ענף ממנו הוא העתק מדויק של השלם, או ד.נ.א המקפל בתוכו את הגוף כולו, התהליך הנפשי מורכב מהכנעה שבהכנעה, הבדלה שבהכנעה והמתקה שבהכנעה – וכך הלאה לכל המדרגות ותתי המדרגות.

ההתכללות הזו מרככת את המודל הנוקשה, והופכת אותו לתהליך בוגר ובשל יותר של שינוי. במקום לקפוץ בחדות מכניעה למלחמה, וממנה להתפייסות, מסוגל כעת האדם להבחין בגוונים עדינים יותר של רגש ותנועות נפשיות, והתנועה אל הטוב זורמת וחלקה. אכן, בעוד התנועות החדות והבלתי מתפשרות שייכות לעולם התוהו שנשבר, יכולת ההתכללות היא מאפיין מובהק של עולם התיקון – בו החסד והדין מסוגלים להביט זה בפני זה ולהגיע להפריה הדדית.

מעניין לראות, כי עוד בטרם ההתכללות, כבר החלוקה לשלוש קשורה באיזון הבשל של עולם התיקון: בעולם התוהו מסודרות הספירות בשני קווים: חסד ודין. רק בעולם התיקון המורכב יותר, ישנה מציאות של קו אמצע. קו זה מחבר ומכריע בין הדין והחסד, והופך אותם לרחמים. את היכולת הזו, מגלם רבי מאיר בגימטריא המשולשת של שמו – וגם בשלושת הספרים שהביא אל העולם.