חוּשׁ הָרְאִיָּה

שָׁלוֹם יְלָדִים!

סוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ בְּצַעֲדֵי עֲנָק וְעִמּוֹ רֵיחַ חֻפְשַׁת 'בֵּין הַזְּמַנִּים'. מָה הִזְכִּיר לִי אֶת זֶה? אֲנִי מֵצִיץ בְּלוּחַ הַשָּׁנָה וְרוֹאֶה שֶׁהַשָּׁבוּעַ יָחוּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז!

בְּסִפְרֵי פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מוּבָא שֶׁיֵּשׁ לְכָל חֹדֶשׁ מִשְּׁנֵים-עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה חוּשׁ מְיֻחָד לוֹ. זֶה אוֹמֵר לִי שֶׁאוֹתוֹ חֹדֶשׁ הוּא זְמַן מְצֻיָּן וּמְסֻגָּל לְפַתֵּחַ וּלְטַפֵּחַ אֶת אוֹתוֹ הַחוּשׁ, וְאִם צָרִיךְ – אָז גַּם לְתַקֵּן אוֹתוֹ. הַחוּשׁ שֶׁל חֹדֶשׁ תַּמּוּז הוּא חוּשׁ הָרְאִיָּה.

לְהָבִין בְּלִי לִרְאוֹת

הָרַב מוֹטִי נִכְנַס לַכִּתָּה וְחִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנָיו. אֵיזוֹ הַפְתָּעָה הוּא מֵכִין לָנוּ הַיּוֹם? בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁחִיּוּךְ כָּזֶה מְלַוֶּה אֶת הַכְּנִיסָה לַכִּתָּה זֶה סִימָן שֶׁמְּחַכָּה לָנוּ אֵיזוֹ אַטְרַקְצִיָּה, פְּעִילוּת מְיֻחֶדֶת, וְזֶה קוֹרֶה יוֹתֵר לִקְרַאת סוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, כְּשֶׁהַמִּשְׁמַעַת מִמֵּילָא לֹא הֲכִי-הֲכִי…

"וּבְכֵן", פָּתַח הָרַב מוֹטִי, "שְׁנֵי מִתְנַדְּבִים בְּבַקָּשָׁה". חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת הוּרְמוּ מִיָּד אֶל עַל, וּלְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה יַחַד עִם דָּוִידִי נִבְחַרְתִּי גַּם אֲנִי. "צְאוּ בְּבַקָּשָׁה מִחוּץ לַכִּתָּה וְהַמְתִּינוּ רָחוֹק מִמֶּנָּה, בַּמִּסְדְּרוֹן. תַּמְתִּינוּ שָׁם עַד שֶׁאֶקְרָא לָכֶם", הוֹרָה לָנוּ הָרַב. "אֲבָל מָה נִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת?", הִקְשָׁה דָּוִידִי. "לְהָכִין בֵּינְתַיִם מַשֶּׁהוּ?", שָׁאַלְתִּי. "שׁוּם דָּבָר", עָנָה הָרַב מוֹטִי, "פָּשׁוּט חַכּוּ וְתִרְאוּ…".

לְאַחַר הַמְתָּנָה מוֹרֶטֶת עֲצַבִּים שֶׁל כִּמְעַט רֶבַע שָׁעָה יָצָא אֵלֵינוּ הָרַב מוֹטִי, כְּשֶׁדֶּלֶת הַכִּתָּה סְגוּרָה, וּבְפִיו תֵּאוּר הַמְּשִׂימָה. "אֲנִי קוֹשֵׁר כָּעֵת לִשְׁנֵיכֶם אֶת הָעֵינַיִם בְּמִטְפַּחַת. אָסוּר לָכֶם לְהוֹרִיד אוֹתָהּ וְגַם לֹא לְנַסּוֹת לְהָצִיץ מִמֶּנָּה". "מָה זֶה, פָּרָה עִוֶּרֶת?", שָׁאַלְנוּ. "חֶבְרֶ'ה, מָה עִם הַסַּבְלָנוּת?", הֶחְזִיר לָנוּ הָרַב מוֹטִי וְהִמְשִׁיךְ בַּתַּדְרִיךְ: "מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן אַתֶּם נוֹתְנִים יָד אֶחָד לַשֵּׁנִי וְכָךְ אֲנִי מוֹבִיל אֶתְכֶם לַכִּתָּה לְהֶמְשֵׁךְ הַהֶסְבֵּר".

נִחוּשׁ גָּרוּעַ…

אָמַר וְעָשָׂה. כַּעֲבֹר חֲצִי דַּקָּה מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, דָּוִידִי וַאֲנִי שְׁלוּבֵי הַיָּדַיִם, בְּמֶרְכַּז הַכִּתָּה (כַּנִּרְאֶה, לְמִי שֶׁרוֹאֶה…). כְּפִי שֶׁהֵבַנּוּ מְאֻחָר יוֹתֵר, הַחֶדֶר הָיָה מֻחְשָׁךְ כַּהֹגֶן, כָּךְ שֶׁגַּם אִם הַמִּטְפַּחַת תָּזוּז טִפָּה לֹא הָיָה סִכּוּי שֶׁנִּרְאֶה מַשֶּׁהוּ. "תַּקְשִׁיבוּ טוֹב", הִמְשִׁיךְ הָרַב מוֹטִי, "הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ הִתְחַפְּשָׂה לְ… לְמַשֶּׁהוּ! אֲנִי לֹא מְגַלֶּה לָכֶם! אַתֶּם צְרִיכִים לַעֲלוֹת עַל זֶה בְּעַצְמְכֶם. יְלָדִים, אַף אֶחָד לֹא מְגַלֶּה וְלֹא נוֹתֵן לָהֶם שׁוּם רֶמֶז. שְׁנֵיכֶם – אַתֶּם יְכוֹלִים לְמַשֵּׁשׁ, לְהָרִיחַ, לְהַקְשִׁיב וְאִם תִּרְצוּ – גַּם לְלַקֵּק. הַכֹּל חוּץ מִלִּרְאוֹת".

הִתְחַלְנוּ בַּהֲלִיכָה אִטִּית, עַד שֶׁזּוֹ הִסְתַּיְּמָה בְּהִתְנַגְּשׁוּת חֲזִיתִית בְּעֶצֶם קָשִׁיחַ, שֶׁהִרְגִּישׁ לָנוּ כְּמוֹ שֻׁלְחָן, אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת? אַחֲרֵי מֶחְקָר מַעֲמִיק לֹא נִמְצָא לָעֶצֶם הַזֶּה שׁוּם זֵכֶר לָרַגְלַיִם. "מֵאֵיפֹה הִגִּיעַ לְכָאן אָרוֹן?", אֲנִי שׁוֹאֵל, וּבִמְקוֹם תְּשׁוּבָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת פֶּרֶץ הַצְּחוֹק מִסְּבִיבִי.

בִּרְשׁוּתְכֶם, נְדַלֵּג לַסּוֹף הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ. לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל בְּדִיקָה מְדֻקְדֶּקֶת הִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁהַכִּתָּה הָפְכָה לַחֲדַר צִלּוּם. דָּוִידִי לְעֻמָּתִי הָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁהַכִּתָּה הִתְחַפְּשָׂה לְסִפְרִיָּה. וְאָז, לְפִי אוֹת מֻסְכָּם וּבְבַת אַחַת, הוּסְרוּ הַמִּטְפָּחוֹת מֵעַל עֵינֵינוּ וְהָאוֹר בַּכִּתָּה הֻדְלַק. לָקַח לָנוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לְהִסְתַּגֵּל לָאוֹר הַמְּסַנְוֵר, אֲבָל הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵינוּ מַמָּשׁ הִפְתִּיעַ אוֹתָנוּ. לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת מָה שֶׁרָאִינוּ. לְדֻגְמָה, הָ'אָרוֹן' שֶׁהִתְנַגֵּשׁ בָּנוּ הָיָה בְּעֶצֶם אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מְהֻנְדָּסִים לַגֹּבַהּ, שֶׁרַגְלֵיהֶם מֻטּוֹת כְּלַפֵּי פְּנִים. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם אִם הָיִיתִי מַמְשִׁיךְ שְׁעָתַיִם לְגַשֵּׁשׁ בַּחֹשֶׁךְ לֹא הָיִיתִי מַצְלִיחַ לְתָאֵר נָכוֹן אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה. אֵיךְ אוֹמְרִים? תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים…

רְאִיָּה כּוֹלֶלֶת

מָה מְלַמֵּד אוֹתִי הַמִּשְׂחָק הַזֶּה? דָּבָר רִאשׁוֹן שֶׁרְאִיָּה קְשׁוּרָה עִם אוֹר, וְלָכֵן אִם שַׂמְתֶּם לֵב שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת א וְ-ר מְשֻׁתָּפוֹת לִשְׁתֵּי הַמִּלִּים. אֲבָל הַדָּבָר הַשֵּׁנִי וְהַמְּעַנְיֵן הוּא שֶׁבָּרְאִיָּה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ כְּלָלִי. לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר "כְּלָלִי"? שֶׁאִם הָיוּ מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי לְתָאֵר אֵיךְ נִרְאֶה הַחֶדֶר לְמִישֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא בַּמָּקוֹם הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת בַּאֲרִיכוּת רַבָּה. הָיָה עָלַי לְצַיֵּן בְּאָזְנָיו כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר פְּרָטִים – שְׁמוֹת הָרָהִיטִים, מִסְפָּרָם, הַמָּקוֹם בּוֹ עוֹמֵד כָּל אֶחָד מֵהֶם, הַגֹּדֶל וְהַצֶּבַע שֶׁלָּהֶם. כְּכָל שֶׁאוֹסִיף בְּתֵאוּר הַפְּרָטִים כָּךְ יָקֵל עַל הַשּׁוֹמֵעַ לְהַרְכִּיב מֵהֶם תְּמוּנָה קְרוֹבָה יוֹתֵר לָאֱמֶת שֶׁבַּשֶּׁטַח. אֲבָל אֶת כָּל הַתֵּאוּר הָאָרֹךְ וְהַמְּפֹרָט הַזֶּה רוֹאָה הָעַיִן בְּמַבָּט מָהִיר אֶחָד. אָז לָזֶה אֲנִי קוֹרֵא כֹּחַ כְּלָלִי.

אֲבָל יוֹתֵר מִכָּךְ. לֹא רַק שֶׁהָרְאִיָּה חָסְכָה לִי זְמַן, וְשֶׁבִּשְׁנִיָּה אַחַת הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת תֵּאוּר מְפֹרָט שֶׁאָרַךְ לִי עֶשֶׂר דַּקּוֹת, בָּרְאִיָּה גַּם קָלַטְתִּי דְּבָרִים שֶׁבַּחַיִּים לֹא הָיִיתִי מַצְלִיחַ לְהַשְׁלִים בְּאֶמְצָעוּת שְׁמִיעַת הַתֵּאוּר שֶׁלָּהֶם. לְדֻגְמָה: אֶפְשָׁר לְתָאֵר בַּאֲרִיכוּת אֵיךְ נִרְאֶה אַרְיֵה שֶׁקָּם מֵרִבְצוֹ וְאֵיךְ מַרְגִּישׁ אָדָם שֶׁעוֹמֵד מוּלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵרִים אֶת קוֹלוֹ בִּשְׁאָגָה אַדִּירָה, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁרוֹאִים זֹאת בָּעֵינַיִם – זֶה כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי… אַגַּב, אַתֶּם מְנַחֲשִׁים לָמָּה 'קוֹפֶצֶת' לִי הַדֻּגְמָה דַּוְקָא מֵהָאַרְיֵה הַשּׁוֹאֵג? אוּלַי כִּי אַרְיֵה אוֹתִיּוֹת רְאִיָּה…

לִרְאוֹת וּלְהִתְבַּטֵּל

אָה, וְיֵשׁ עוֹד הֶבְדֵּל בֵּין רְאִיָּה שֶׁל דָּבָר לִשְׁמִיעַת הַתֵּאוּר עָלָיו, וְהוּא מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַקְשִׁיב לַתֵּאוּר אֲנִי מְאַמֵּץ אֶת כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלִּי כְּדֵי לִקְלֹט כָּל פְּרָט. כָּל אֶחָד כָּזֶה אֲנִי אוֹסֵף וּמַכְנִיס לְסוּג שֶׁל מְגֵרָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּרֹאשׁ. כַּאֲשֶׁר אֲנִי קוֹלֵט פְּרָט נוֹסָף אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת אוֹתָהּ מְגֵרָה, שׁוֹלֵף אֶת הַפְּרָט הַקּוֹדֵם וּמְנַסֶּה לְחַבֵּר אוֹתוֹ לַפְּרָט הֶחָדָשׁ שֶׁאָסַפְתִּי, מַמָּשׁ כְּמוֹ בִּבְנִיָּה שֶׁל פָּזֶל. לִפְעֻלָּה כָּזוֹ קוֹרְאִים הֲבָנָה, "לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר", וְלָכֵן שְׁמִיעָה קְשׁוּרָה עִם סְפִירַת הַבִּינָה.

אֲבָל בִּרְאִיָּה קוֹרֶה לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר. הַדָּבָר עַצְמוֹ מִתְגַּלֶּה אֵלַי בִּמְלֹא הֲדָרוֹ. אֲנִי כְּבָר לֹא צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּפְרָט זֶה אוֹ אַחֵר. אֲנִי 'נִשְׁאָב' כָּל כֻּלִּי אֶל הַמַּרְאֶה שֶׁנֶּחֱשַׂף אֵלַי, וּלְרֶגַע אֲנִי בִּכְלָל שׁוֹכֵחַ מִקִּיּוּמִי – אֲנִי נָתוּן אַךְ וְרַק בּוֹ! הָרְאִיָּה גּוֹרֶמֶת לִי בִּטּוּל, וְהוּא כְּבָר קָשׁוּר לִסְפִירַת הַחָכְמָה.

בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז יָצְאוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַמְּרַגְּלִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכָה בִּרְאִיָּה תְּמִידִית שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ – "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ". לְפִיכָךְ הָיָה עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת קְדֻשָּׁתָהּ וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק בִּרְאִיָּה שִׁטְחִית שֶׁל הַטָּפֵל בָּהּ. בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה אָנוּ מֻבְטָחִים לִזְכּוֹת לִרְאִיָּה אֲמִתִּית שֶׁל עֵינַיִם מְתֻקָּנוֹת. הַיּוֹם אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּעִקָּר תֵּאוּרִים מָה 'הוֹלֵךְ' לִקְרוֹת, כֵּיצַד יִתְגַּלֶּה ה' אֵלֵינוּ, אֲבָל אָז תֶּחֱזֶנָּה עֵינֵינוּ מַמָּשׁ – "עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן"!

רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ! שֶׁנִּזְכֶּה!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי