לְמָה אַתָּה מִתְחַפֵּשׂ?

שָׁלוֹם יְלָדִים!

לְמָה אַתֶּם מִתְחַפְּשִׂים? טוֹב, כָּרֶגַע זֶה בֶּטַח עֲדַיִן סוֹד כָּמוּס. הֲרֵי כָּל הַ'קֶּטַע' הוּא הַהַפְתָּעָה, לַעֲלוֹת עַל רַעְיוֹן שֶׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא חָשַׁב עָלָיו עַד הַיּוֹם וּלְהַפְתִּיעַ אִתּוֹ, אָז אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת מְצַפֶּה שֶׁתְּגַלּוּ לִי אֶת הַתְּשׁוּבָה… אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁחוּץ מֵעִנְיָן הַהַפְתָּעָה יֵשׁ בַּהִתְחַפְּשׂוּת עוֹד מַשֶּׁהוּ מְשַׁעֲשֵׁעַ שֶׁעָלָיו אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּכֶם הַיּוֹם.

חָשׁוּב לָדַעַת: יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁמִּנְהַג הַתַּחְפּוֹשׂוֹת בְּפוּרִים הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל יְלָדִים וְלָכֵן לֹא צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס אֵלָיו כָּל כָּךְ בִּרְצִינוּת. אֲבָל הָאֱמֶת אֵינָהּ כָּךְ. זֶהוּ מִנְהַג יִשְׂרָאֵל מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, וּלְמִנְהָגִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָהּ חֲשִׁיבוּת עֲצוּמָה – הֵם צוֹפְנִים בְּתוֹכָם סוֹדוֹת עֲמֻקִּים! כָּל כָּךְ עֲמֻקִּים שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לִכְתֹּב אוֹתָם בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ! כַּנִּרְאֶה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁנַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ, מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה שֶׁלָּנוּ בּוֹ.

מַהוּ פֵּשֶׁר הַמִּנְהָג?

לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי

"רָזִי, אֲנִי צְרִיכָה אֶת עֶזְרָתְךָ", קוֹרֵאת לִי אִמָּא, "בּוֹא רֶגַע לַמִּקְלַחַת". עָזַבְתִּי אֶת עִנְיָנַי וְהִגַּעְתִּי לַמָּקוֹם. "אֲנִי צְרִיכָה רֶגַע לְסַיֵּם מַשֶּׁהוּ בַּמִּטְבָּח, שֶׁלֹּא תִּשָּׂרֵף לָנוּ אֲרוּחַת הָעֶרֶב, תּוּכַל בְּבַקָּשָׁה לְסַיֵּם לְקַלֵּחַ אֶת מוֹטִי?". לְקַלֵּחַ אֶת מוֹטִי זוֹ מְשִׂימָה חֲבִיבָה, עָלַי לְפָחוֹת, עָלָיו פָּחוֹת… כְּדֵי לְקַלֵּחַ אֶת מוֹטִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהַמְצִיא שִׁיטַת הַסָּחָה שֶׁתְּעַנְיֵן אוֹתוֹ, אַחֶרֶת צָפוּי לְךָ מַאֲבָק מְמֻשָּׁךְ עִם יֶלֶד שֶׁמַּמָּשׁ-מַמָּשׁ לֹא אוֹהֵב אֶת הָאֵרוּעַ הָרָטֹב הַזֶּה… אָז לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן הִמְצֵאתִי סִפּוּר עַל יֶלֶד שֶׁהָלַךְ לִישֹׁן וְחָלַם חֲלוֹם מוּזָר, וּבְתוֹךְ הַחֲלוֹם הוּא לֹא בָּטוּחַ אִם זֶהוּ חֲלוֹם אוֹ מְצִיאוּת בֶּאֱמֶת, וְכָל זֶה תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָעַת קוֹלוֹת חִקּוּי מַצְחִיקִים וּתְנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. הַמְּשִׂימָה הֻכְתְּרָה בְּהַצְלָחָה, כָּךְ בְּשֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְקַבְּלָה הַתּוֹצָאָה הָרְצוּיָה – אֲנִי קִלַּחְתִּי אֶת מוֹטִי וּמוֹטִי יָצָא מְקֻלָּח, וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה…

תַּרְשׁוּ לִי לְהִתְחַפֵּשׂ (!) לְכַמָּה דַּקּוֹת לְמוֹרֶה לְעִבְרִית: אֵיךְ הָיְתָה חֲלֻקַּת הַתַּפְקִידִים בֵּינֵינוּ? אֲנִי הָיִיתִי בְּתַפְקִיד 'פָּעִיל', זָרִיז וְנִמְרָץ – כִּוַּנְתִּי אֶת הַמַּיִם הַחַמִּים, מָרַחְתִּי אֶת הַסַּבּוֹן, חָפַפְתִּי וְהוֹרַדְתִּי אוֹתוֹ, וְכָל זֶה תּוֹךְ כְּדֵי סִפּוּר, הַשְׁמָעַת קוֹלוֹת וַהֲפָקַת הַצָּגָה מְרַתֶּקֶת. אֲבָל מָה הָיָה חֶלְקוֹ מוֹטִי בַּסִּפּוּר? הוּא הָיָה בְּתַפְקִיד הַ'סָבִיל', כָּךְ נִקְרָא חֵלֶק זֶה בְּדִקְדּוּק לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. פָּעִיל הוּא מִי שֶׁיּוֹזֵם וּפוֹעֵל וְסָבִיל הוּא מִי שֶׁעֲבוּרוֹ עוֹשִׂים אֶת כָּל אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת.

אֲבָל תַּגִּידוּ, מָה קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אֲנִי מִתְקַלֵּחַ בְּעַצְמִי? הַאִם אֲנִי 'פָּעִיל' אוֹ 'סָבִיל'? מִצַּד אֶחָד אֲנִי סוּפֶּר-פָּעִיל. אֲנִי לֹא יוֹצֵא מְקֻלָּח סְתָם כָּךְ מֵהַמִּקְלַחַת, מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, וְהַמִּישֶׁהוּ הַזֶּה הוּא אֲנִי. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, כְּמוֹ מוֹטִי, גַּם אֲנִי יוֹצֵא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מֵהַמִּקְלַחַת מְקֻלָּח. אֲנִי לֹא רַק פָּעִיל, אֲנִי גַּם קְצָת סָבִיל.

לִפְעֻלָּה מִסּוּג כָּזֶה, בָּהּ אֲנִי גַּם פָּעִיל וְגַם סָבִיל, קוֹרְאִים פְּעֻלָּה 'חוֹזֶרֶת' – אֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה וְהַתּוֹצָאָה חוֹזֶרֶת אֵלַי. אֲנִי מְקַלֵּחַ אֶת עַצְמִי, יוֹצֵא מְקֻלָּח וְלִשְׁנֵיהֶם יַחַד אֲנִי קוֹרֵא לְהִתְקַלֵּחַ. אֲנִי מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמִי, יוֹצֵא מֻלְבָּשׁ וְלִשְׁנֵיהֶם יַחַד אֲנִי קוֹרֵא לְהִתְלַבֵּשׁ. שִׂימוּ לֵב לַמְּשֻׁתָּף: 'לְהִתְקַלֵּחַ' וְגַם 'לְהִתְלַבֵּשׁ' מַתְחִילוֹת עִם 'לְהִתְ…'.

לְפִי כָּל זֶה, מָה יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה 'לְהִתְחַפֵּשׂ'? גַּם הִיא מִסּוּג הַפְּעֻלּוֹת הַחוֹזְרוֹת. אֲנִי גַּם מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ וְגַם זֶה שֶׁמְּחַפְּשִׂים אַחֲרָיו… אָז מָה אֲנִי בְּעֶצֶם מְחַפֵּשׂ בַּתַּחְפֹּשֶׂת שֶׁלִּי? כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי!

מִי אַתָּה בֶּאֱמֶת?

לָרַבִּי הַצֶּמַח צֶדֶק הָיָה חָסִיד שֶׁלְּפַרְנָסָתוֹ עָסַק בִּסְחוֹרָה וּבְהַצְלָחָה רַבָּה. בְּעִסּוּקוֹ הָיָה נוֹדֵד בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת, מַגִּיעַ לְעָרִים שׁוֹנוֹת בְּרַחֲבֵי אֵירוֹפָּה וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים עִם סוֹחֲרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים. בַּתְּחִלָּה שָׁמַר אוֹתוֹ חָסִיד עַל מַרְאֵהוּ וּלְבוּשָׁיו הַחֲסִידִיִּים וְכָךְ הִגִּיעַ גַּם לַפְּגִישׁוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, אַךְ עִם הַזְּמַן הֵחֵל לְהַרְגִּישׁ אִי-נְעִימוּת מִמַּרְאֵהוּ וְעִם הַזְּמַן הִתְחִיל אַט-אַט לְשַׁנּוֹת אֶת לְבוּשָׁיו. וְכָךְ מִלְּבוּשׁ חֲסִידִי מְקוֹרִי עָבַר הַיְּהוּדִי לִלְבוּשׁ מוֹדֶרְנִי, מַתְאִים לְסוֹחֵר בְּמַעֲמָדוֹ. לַמְרוֹת הַכֹּל, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לִלְיוּבָּאוִיטְשׁ אֶל הָרַבִּי הָיָה מַנִּיחַ בַּצַּד אֶת לְבוּשֵׁי הַסּוֹחֵר וּמַחְלִיפָם בַּלְּבוּשׁ הַחֲסִידִי, כָּךְ שֶׁבֶּחָצֵר הָיָה נִרְאֶה כְּחָסִיד בֵּין חֲסִידִים.

חִלּוּף הַדְּמוּיוֹת הַזֶּה הֵצִיק לוֹ. 'מַדּוּעַ עָלַי לְהַצִּיג הַצָּגוֹת', שָׁאַל לֹא-פַּעַם אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁהֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. בַּפַּעַם הַבָּאָה הוּא הִגִּיעַ לִלְיוּבָּאוִיטְשׁ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי הַסּוֹחֵר הַמְּהֻדָּרִים שֶׁלּוֹ, וּבְמַרְאֶה זֶה נִכְנַס לָרַבִּי לִיחִידוּת. "רַבִּי", הִסְבִּיר הֶחָסִיד אֶת עַצְמוֹ, "אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי צָבוּעַ. לְפָרִיז וּלְבֶרְלִין אֲנִי מַגִּיעַ בִּלְבוּשׁ שֶׁל סוֹחֵר וְאִלּוּ לִלְיוּבָּאוִיטְשׁ אֲנִי מַגִּיעַ בִּלְבוּשׁ חֲסִידִי. לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת אֲמִתִּי וְגַם לְכָאן בָּאתִי בִּלְבוּשִׁי הָרָגִיל". עָנָה לוֹ הָרַבִּי הַצֶּמַח-צֶדֶק: "רֶבּ יְהוּדִי, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אַתָּה נִרְאֶה בַּמַּסָּעוֹת שֶׁלְּךָ? מַכִּיר אֲנִי אוֹתְךָ לִפְנַי וְלִפְנִים, אֶלָּא שֶׁעַד עַכְשָׁו חָשַׁבְתִּי שֶׁ"אַתָּה״ הָאֲמִתִּי הוּא חֲסִיד לְיוּבָּאוִיטְשׁ, וְלָכֵן לְכָאן אַתָּה מַגִּיעַ בַּלְּבוּשׁ הַחֲסִידִי, וְאִלּוּ בְּבֶרְלִין וּבְפָרִיז אַתָּה רַק 'מִתְחַזֶּה' וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי סוֹחֵר…".

לְהִתְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא!

מָה דָּרַשׁ הָרַבִּי מֵאוֹתוֹ חָסִיד? שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְחַפֵּשׂ בֶּאֱמֶת. הֶחָסִיד חוֹשֵׁב שֶׁהַתַּחְפֹּשֶׂת הִיא שֶׁל חָסִיד, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַתַּחְפֹּשֶׂת הִיא שֶׁל סוֹחֵר.

קֹדֶם יָצָא לָנוּ שֶׁלְּהִתְחַפֵּשׂ פֵּרוּשׁוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי. וּמִיהוּ אוֹתוֹ 'אֲנִי' עַצְמִי? כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹטֶה עַל פָּנַי מַסֵּכָה אֲנִי בְּעֶצֶם בּוֹדֵק וּמְנַסֶּה אֶת עַצְמִי – הַאִם מַתְאִימָה לִי הַדְּמוּת הַזּוֹ? הַאִם גַּם אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ? הָאֱמֶת שֶׁבְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ מִתְחַבֵּא אֵיזֶה 'אֲנִי' נִסְתָּר. לְכָל אֶחָד יֶשְׁנָהּ נֶפֶשׁ אֱלֹקִית וְלָכֵן כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ-תּוֹכוֹ הוּא צַדִּיק גָּמוּר שֶׁרוֹצֶה אַךְ וְרַק אֶת ה'. כַּאֲשֶׁר מוֹצְאִים אֶת הַדְּמוּת הַנִּסְתֶּרֶת הַזּוֹ – יוֹצֵאת לָנוּ הַתַּחְפֹּשֶׂת הַמֻּשְׁלֶמֶת! לְדֻגְמָה: כַּאֲשֶׁר אֲנִי מִתְחַפֵּשׂ לְצַדִּיק אֲמִתִּי, כְּמוֹ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ גַּם בְּתוֹכִי מִסְתַּתֵּר צַדִּיק הַבָּטוּחַ בַּה', כָּזֶה שֶׁלֹּא כּוֹרֵעַ וְלֹא מִשְׁתַּחֲוֶה לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם מִלְּבַד ה' יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁמּוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עֲבוּרוֹ וַעֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל!

שֶׁנִּזְכֶּה לְחַפֵּשׂ וּלְהִתְחַפֵּשׂ בֶּאֱמֶת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי