לכך נוצרת

רבן יוחנן בן זכאי למד תורה הרבה — אך לא החזיק טובה לעצמו, כי לכך נוצר. בלימוד התורה טמונה סכנת התנשאות, ולכן נדרשת ענווה גמורה – עמידה כ"מדבר" מופקר וביטול גמור לנותן התורה. רק כך נלחמים ביצר עד לניצחון...

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

על לימוד התורה של רבן יוחנן בן זכאי נאמרו שבחים מופלגים[א]. הוא למד "תורה הרבה", הרבה מאד, ועם כל זה לא החזיק טובה לעצמו כלל! "כי לכך נוצרת" – שהרי "'אדם לעמל יולד'[ב]… לעמל תורה נברא"[ג], זוהי חובתו ואין לאדם להתפאר כשהוא פורע את חובו.

"אל תחזיק טובה לעצמך" – זו מדת הענוה המנויה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. על הלומד להיות "ענוותן ושפל ברך… וגריס באורייתא תדירא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה"[ד]. לכן זכה משה רבינו שהתורה ניתנה על ידו, בהיותו "עניו מאד מכל האדם"[ה] ולא מחזיק טובה לעצמו כלל. והרמז: לכך נוצרת = שפלות, לא להחזיק טובה לעצמך (= 8 פעמים אמונה, ממוצע כל אות).

מלחמת היצר

אכן, ממה שהוצרך ריב"ז להזהיר "אל תחזיק טובה לעצמך" מובן שיש סכנה האורבת ללומד התורה – דעתו עלולה לזוח עליו ממה שהוא חריף ובקי בתורה (למד תורה הרבה), הוא "מחזיק טובה לעצמו" ומתמלא בהרגשת סיפוק וחשיבות-עצמית (אני למדתי תורה הרבה יחסית לאחרים וכו'). כך מבואר בגמרא על מלחמת היצר: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע… אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע… אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה"[ו] – ומכאן שהעסק בתורה לבדו עדיין אינו מבטיח את הנצחון על היצר כיון ש"בדברי תורה יש התנשאות"[ז].  

על ההתנשאות בלימוד התורה נאמר "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא"[ח], – "כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה… וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל… וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות. ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא"[ט]. אם אינו מחזיק טובה לעצמו, הרי זו התנשאות והגבהה חיובית, ואם היא מלווה בהתנשאות עצמית ("הגביה עצמו") אזי יש להשפילו, לברר ולתקן את לימוד התורה שיהיה מתוך בטול לה' נותן התורה (הענין של קריאת שמע) – תורה לשמה ללא שמץ של התנשאות.

ארבעת השלבים הנ"ל במלחמת היצר הם כנגד ארבע אותיות שם הוי' מלמטה למעלה: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" – מלכות, ה תתאה (המלכות סמוכה לעולמות הנפרדים וממנה מתעורר הרוגז של הקדושה). "יעסוק בתורה" – ז"א, ו בשם הוי' (התורה היא 'עמודא דאמצעיתא'). "קריאת שמע" כנגד ה עילאה, בינה ("שמע ישראל", שמיעה בבינה). "יזכור לו יום המיתה" – י בשם הוי', חכמה. פנימיות החכמה הוא הבטול, בחינת יום המיתה, ומי שזוכה לבטול האמתי מנצח את היצר לנצח (החכמה בראש קו ימין מתפשטת עד הנצח בסוף קו ימין, סוד "קץ הימין"), כאשר הזכרון ("יזכור לו") שייך לחכמה, מעל הזמן.  


נערך ע"י יוסף פלאי, לפי סוד ה' ליראיו שער 'מלחמת היצר'.

[א] סוכה כח, א.

[ב] איוב ה, ז.

[ג] סנהדרין צט, ב.

[ד] סנהדרין פח, ב.

[ה] במדבר יב, ג.

[ו] ברכות ה, א.

[ז] מי השילוח פרשת ויגש ד"ה ויאמר ישראל.

[ח] במדבר כא, יח-יט.

[ט] נדרים נה, א.