לקבל תורה מחדש

ב"זמן מתן תורתנו" אנחנו חוזרים לחווית מתן תורה. זכרון החוויה הזו, לה זכינו עם היותנו לעם, צריך להיות השראה גם ללימוד בכל יום – "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" (ואף "חדשים" ממש). לכן מברכים בכל יום "ברוך אתה הוי' נותן התורה", בלשון הוה. אפשר היה לחשוב שההתחדשות בדברי תורה היא מצד הלומד, שעליו לחזור שוב ושוב על לימודו ובכל פעם לטעום בו טעם חדש, אבל התורה עצמה נשארת קבועה. אך אליבא דאמת, דברי תורה פרים ורבים, מתחדשים בכל יום, כאשר בכל פעם מתנוצץ עוד גילוי ועוד ממד של "תורה חדשה מאתי תצא". כיצד ניתן לזכות לכך?

מכיון שהתורה ניתנת בכל יום מחדש, צריך לשחזר בכל פעם שלומדים תורה גם את החוויה של מעמד הר סיני, כהוראת חז"ל – "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע". היראה בה מדובר, יראה-עילאה עמוקה – יראת-בשת – איננה עומדת בסתירה לחדוות-הלימוד, כאשר הדברים "שמחים כנתינתם מסיני".

אצל החסידים מאחלים לקראת מתן תורה "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות", ובכך מוסיפים תכונה עיקרית נוספת שצריכה לאפיין את הלימוד – פנימיות. הלימוד צריך להיות "אדעתא דנפשיה" – אחרי התפיסה והקליטה של דברי התורה, צריכים גם להפנים אותם אל תוך הלב. ההפנמה היא לא רק מסקנת הלימוד במידות טובות, אלא גם הדרך היחידה לעיון אמתי – רק מתוך הפנמת הנלמד, שהופך להיות חלק מהלומד, ניתן להגיע להעמקה אמתית בתוכנו (העמקה בה מתבטאת דעתו היחודית של הלומד).

יש כאן סדר פנימי: ראשית על הלומד לחוות אימה, יראה, רתת וזיע כלפי נותן התורה – רק מתוך בטול פנימי מוחלט ניתן להפתח לדבר ה' מן השמים. כשהאדם מבין מה התגלה לו – "אנכי הוי' אלהיך" נותן לקרוץ-חומר כמוני את עצמו בתוך תורתו ("אנא נפשי כתבית יהבית") – הוא מתמלא שמחה אין-סופית. אכן, לנתינת התורה יש מטרה – ה' רוצה ממני משהו – ולשם כך צריך לעבור מהשמחה האין-סופית להפנמת דברי התורה לצורך מימושם בעולם. הסדר הזה הוא בעצם סדר המוחין, בהם לומדים את תורת ה' התמימה – יראת ה' עליונה ובטול הם פנימיות החכמה, שמחה היא פנימיות הבינה והפנמה (פנימיות) היא הכח המיוחד של ספירת הדעת.

אכן, כפי שהוזכר, בזכות ההפנמה של הדעת ניתן להגיע לשלב נוסף – העמקה אמתית בתורה. ההעמקה עולה בנפש האדם, חושפת בו את "כח המעמיק", ומגיעה למקור העל-מודע של הברקות החכמה שלו. לכן, מתוך ההעמקה בדברי תורה זוכים לחזור שוב אל המקור ולעורר גילוי חדש. כך נוצר בנפש מעגל אין סופי של נביעה והתחדשות – הבטול מעורר גילוי, הגילוי מזכה בשמחה עצומה, השמחה דוחפת להפנמה והעמקה, וההעמקה מעוררת שוב גילוי חדש ומעורר השתאות בנפש, וכך זוכים ל"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" בצורה אמתית ושלמה.