מציב גבול אלמנה

“הרואה בתי ישראל ביישובם, אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחורבנם, אומר ברוך דיין האמת”[א]. ארץ ישראל היא “מתנה טובה” לעם ישראל, וישוב הארץ הוא זכות גדולה ומצוה רבה, “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ”[ב].

תיקון המדינה מתחיל בהכרה היסודית בשלמות הארץ – כל ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל – וממשיך בהכרזת ריבונות יהודית על כל חבלי הארץ שבידינו ובמעשה נמרץ של יישוב הארץ, אהבת הארץ הלכה למעשה[ג].

חוק הגירוש

בשנת תשס”ה נחקק “חוק ההתנתקות” שפירושו האכזרי: גירוש היהודים וחורבן היישובים בחבל עזה וצפון השומרון. החוק אף אוסר את השהייה באזורים אלו לאחר הגירוש, ומאיים בעונש מאסר. ברוך ה’, לאחרונה (אדר תשפ”ג) אושר חוק המבטל את חוק ההתנתקות בצפון השומרון. זאת לאחר מאמץ ממושך של אנשי חומֶש היקרים ותומכיהם הרבים, הנאבקים במסירות-נפש במשך שנים לשוב למקום.

האמת הפשוטה היא שחוק ההתנתקות מתחילתו היה עוול ופשע חמור ביותר. יתירה מזו, לשלטון אין סמכות אמתית לחוקק חוק שכזה, והוא איננו מחייב. לשלטון לגיטימי יש סמכות בתחומים רבים, כמו במושגים ‘דינא דמלכותא’ ותקנות הקהל, אך לא חוקים של שוד וגזל, “חמסנותא דמלכא” בניגוד לדין תורה, עליהם נאמר “הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ”[ד]. ודאי וודאי שאף-אחד אינו יכול לאסור על יהודים לשבת במקום מסוים בארץ ישראל (רק בהיותם יהודים!).

תפקיד השלטון בארץ הוא להוות כלי ושליח להגשמת ירושת הארץ בידי עם ישראל. המדינה ומוסדותיה יכולים לפעול כראוי בשליחות העם, אך המדינה איננה ‘בעלת הבית’ על הארץ, ואין לראשיה סמכות לגרש יהודים מארצם, כשם שלרומאים ולצלבנים, לתורכים ולאנגלים, לא היתה סמכות כזו בשעתם. הרומאים אסרו על יהודים לגור בירושלים, האנגלים הטילו את “הספר הלבן”, אך הכואב מכל הוא שאחים יהודים מחילים מדיניות כזו, גלות פנימית עמוקה! כיצד ייתכן שדווקא בארצנו יש מקומות בהם “אסור” ליהודים להתגורר?! שאנו-עצמנו קובעים “תחום מושב” מוגבל, ושאר השטח “נקי מיהודים” ר”ל?!

תמימות מנצחת

יברכו אנשי חומש היקרים, שבמשך השנים התמידו לפקוד את המקום, כשליחי ציבור של העם כולו, מבלי להתחשב ב”חוק” המעוות. התמימות המאמינה, “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”[ה], בעקשנות ובלי “חשבונות רבים” – הביאה ברוך ה’ להכרה ציבורית ולהישגים בשטח, תוך השגחה אלוקית מיוחדת הנראית לעין.

מה שנעשה כעת (בטול חוק ההתנתקות) הוא צעד ראשון של חזרה בתשובה, “עזיבת החטא” בסיסית. מכאן ואילך, צריך להתקדם יותר ויותר, עד אשר יהודים יוכלו להלך ולהתיישב בכל מקום בארצנו הקדושה. “סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומייד הם נגאלים”[ו], ‘תשובה ציבורית’ מביאה גאולה ואחת המשמעויות העיקריות של תשובה היא לשוב אל הארץ, “שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה”[ז].

נערך ע”י יוסף פלאי.

[א] ברכות נח, א.

[ב] במדבר לג, נג.

[ג] וראה בספר תיקון המדינה.

[ד] ישעיה י, א.

[ה] בראשית יז, א.

[ו] הלכות תשובה פ”ז ה”ה.

[ז] ירמיה לא, כ.